ביום ראשון השבוע הנחיתי פאנל של נשים יזמות באוניברסיטת תל אביב, לכבוד יום האשה הבין לאומי. על הבמה התארחו נשים מרשימות ביותר: נורה נסייר, יזמת ערבייה צעירה מנצרת, שהקימה חברה לתחבושות רפואיות המבוססות על ננו-טכנולוגיה של הנדסת רקמות ומסייעות להצלחתם של ניתוחי מוח. איה אבן, מנהלת חברת מסחר אלקטרוני באינטרנט למוצרים המשפרים את איכות חייהן של חולות סרטן השד. שרי רוט, יזמת חרדית, אם לשבעה ילדים, שהקימה את חברת Bontact, המספקת פלטפורמה דיגיטלית רב ערוצית שמקשרת בין חברות גדולות לבין הלקוחות שלהן. הילה אוביל ברנר, יזמת היי-טק סידרתית, את ההשקעה המוסדית לחברה הראשונה שלה גייסה בחודש התשיעי להריונה וכיום מנהלת חברה חדשה תוך טיפול בתינוקת הטרייה שנוספה לפני ארבעה חודשים למשפחה. בנוסף, הילה מנהיגה את המיזם החברתי ״יזמיות״, המחבר בין נשים בשלבים השונים של הפיכת החזון שלהם לסטארט-אפ אמיתי. כל אחת מהנשים היזמות האלו שברה בעצמה את תקרת הזכוכית שמעליה, כבר יותר מפעם אחת.
לפני כן, קיימתי ראיון עם חברת הכנסת ציפי לבני, מספר 2 ברשימת המחנה הציוני. אפשר להסכים עם לבני ואפשר להתנגד לדעותיה בתוקף, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהיא אישה מאוד מרשימה. כמו היזמות שהשתתפו בפאנל, גם היא צמחה בזכות עצמה לעמדות ציבוריות בכירות ביותר מתוך מדינה שבה עדיין יש פער של למעלה מ 30% בין המשכורות של נשים וגברים, רק כשליש מהמנהלים בה הם נשים ומיעוט הייצוג הנשי בדירקטוריונים של חברות ציבוריות עדיין בולט מאוד. חברת הכנסת ליבני סירבה להתייחס לצד הנשי שלה כתירוץ כלשהו במבט אחורה או בהתייחסות לעתיד. היא סיפרה על דיונים סודיים בקבינט, על התמודדויות עם נושאים מורכבים והזכירה לקהל את הפער העצום בין תדמיתו הגברית המרשימה של מר ביטחון בעיני עצמו לבין כשלונו המר בטיפול בענייני הביטחון של מדינת ישראל. הנסיונות של ראש הממשלה ושל הפרסומאים שלו להגחיך את דמותה של לבני, פורטים גם הם על הנימה השוביניסטית שטרם הצלחנו לעקר מתוכנו כמדינה ושבאה לידי ביטוי בפערים הגדולים מדי בין גברים ונשים בישראל של המאה ה – 21.
היה ערב מעורר השראה עם נשים מאוד מרשימות. כשיצאתי מהאוניברסיטה בשעת ערב מאוחרת חשבתי על הנשים שבחיי. סבתא שלי היתה ספרנית ולימדה קרוא וכתוב בהתנדבות נשים מבוגרות. אמא שלי ניהלה בית ספר בירושלים במשך שנים רבות ולאחר מכן עברה לקריירה עסקית מצליחה. אשתי ניהלה עסקים והיא מנהיגה קהילתית בזכות עצמה. הבת שלנו, אישה צעירה אחרי שירות צבאי משמעותי, מגלה סימנים שגם היא תפתח לעצמה דרך חיים מיוחדת משלה, בדרך בה תבחר לצעוד. אצלנו במשפחה יום האשה מתקיים 365 ימים, בכל שנה.
…
(פורסם ב"גלובס" – 10 מרץ 2015)
