שבוע בחיים

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

ביום ראשון שעבר התחלתי עוד שבוע רגיל למדי, בפגישה אצל מנכ"ל חברת פורטפוליו שלנו. אנחנו משוחחים על ההתפתחויות בשווקים הבין לאומיים (שום דבר טוב לא קרה שם לאחרונה) ועל היערכות לשנת 2012.

בתום הפגישה אני ממהר למכונית. משתתף בשיחת ועידה בדרך לשדה התעופה. ממש לפני נתב"ג, מתקשר אליי עדי להזכיר לי, שביום רביעי נפגשים לסרט. משהו על הקריסה של וול סטריט, עם מייקל דאגלס. אחרי שאנחנו נפרדים, אני נזכר ששכחתי לשאול על איזו מהקריסות של וול סטריט מדובר. הצצה בשעון מגלה לי שברוב שאננותי אני עלול להחמיץ את הטיסה. אני מחליט לחנות בחניון לטווח קצר. עדיף להפסיד עוד כמה עשרות שקלים מאשר להחמיץ טיסה.

כמה שעות לאחר מכן, ואחרי כמאתיים אימיילים שטופלו מעל הים התיכון, אני נוחת בציריך. 17 מעלות ושמיים בהירים. בדרך למלון אני מקבל אס-אם-אס מליאור: "תפתח ערוץ 10, יש סרט על פרשת קו 300". "לא קולטים ערוץ 10 בציריך, תקליטו לי", אני עונה לו. יום ארוך של פגישות לא מחדש הרבה. המשקיעים באירופה מוטרדים מהמצב הכלכלי. אין תיאבון רב להשקעות, אבל הון סיכון עדיין נחשב לאלטרנטיבה מעניינת. השקעות בישראל? צריך סיבה ממש טובה, לא בטוח שיש.

אחרי הנחיתה חזרה בבן גוריון, הבלקברי מתעורר כדי לדווח לי, שהפועל שוב הפסידה. איזה מסכנים האוהדים. מתישהו באמצע הלילה, אני צועד בביטחה לכיוון המכונית. אבל, הרכב איננו. המוח העייף משחזר את צעדיי כאן לפני כ 36 שעות ומעכל את העובדה המצערת, ששלטונות נתב"ג גילו יעילות מרשימה וגררו את רכבי העבריין. שלושת רבעי שעה ושלוש מאות ש"ח מאוחר יותר משיבים לי את הרכב. "להבא, תנסה לחזור בזמן" , מציע לי בידידות השומר המנומנם. אכן, בהחלט אנסה.

ביום שלישי בערב אפל משיקה את האייפון 4S. אכזבה, שמלווה בפיהוק קל. אני לא מתעמק בפרטים, כי אני ממהר לישיבת הורים בצופים. ראש השבט מסבירה לנו על טיול פתיחת השנה ומה צפוי לילדינו הרכים, שעתידים לישון בשקי שנה מתחת לכיפת השמיים. מספר הורים מביעים זעזוע ומחאה. הילד שלי ישרוד, אני מעריך.

יום רביעי. מוקדם בבוקר אני עולה לירושלים. לפני ישיבת הועד המנהל של"סנונית", אני מספיק לשתות קפה אי שם בעיר עם שיר, החיילת שלנו. איזה כיף. ב"סנונית" אנחנו דנים בתוכניות לשילוב טכנולוגיות חדשניות בחינוך של ילדי ישראל. יש עוד הרבה עבודה, אבל יש גם תקוה. משם אני נוסע לארוחת צהרים עם מנכ"ל חברת פורטפוליו שלנו. אנחנו מתחילים לסכם את שנת 2011 ודנים בתוכניות לשנה הבאה. אחרי הצהרים – שיחת ועידה בין לאומית עם ההנהלה של חברת פורטפוליו אחרת. בערב, א' ואני מתכוננים למבחן בספרדית. הילד שולט בחומר. 

ביום חמישי בסביבות ארבע בבוקר אני מקבל אס-אם-אס מליאור: "סטיב ג'ובס נפטר". השיח בכל הפגישות בהמשך היום משתנה בהתאם. בחמישי בערב, אחרי שלוש פגישות עם חברות סטארט-אפ שמחפשות השקעה, אנחנו סוגרים את השבוע בערב קריאוקי סוער עם משפחה וחברים. מחר ערב יום הכיפורים. לשם שינוי, הבלקברי יהיה מכובה לקצת יותר מ 24 שעות. זה קורה רק פעם בשנה.

(פורסם ב"גלובס" – 9 אוקטובר 2011)


אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.