ביום חמישי שעבר הוזמנתי לאירוע מיוחד שנערך בחממת הסייבר של קרן ההון סיכון JVP בבאר שבע. היה יום חם מאוד והאוויר בבירת הנגב היה רותח כבר בשעות הבוקר. את הדרך לשם ליוו דיווחי הרדיו על סיפורי הלחימה ההולכים ומצטברים עם חזרת החיילים הביתה מאזורי הקרבות וכמובן הלהג האינסופי של הפרשנים בדבר סיכוייה של הפסקת האש לצלוח את יום שישי בבוקר, עשרים וארבע שעות לאחר מכן. יודעי הכל נחלקו ביניהם לאלה שחשבו שהפסקת האש תימשך לבין אלה שהעריכו שביום שישי יתחדשו הרקיטות. נימוקים כבדי משקל עטפו את אמירותיהם מלאות הפאתוס של הדוברים השונים. יום לאחר מכן יסתבר שרואי השחורות צדקו. אבל ביום חמישי בבוקר, הכל עדיין נראה אפשרי ובמשך היום הרשינו לעצמנו, אזרחי המדינה, לעסוק גם בסיכומים ובהערכות לגבי היום שאחרי.
המפגש בחממת הסייבר של JVP במרכז ההיי-טק החדש בבאר שבע, נתן הזדמנות ליזמים צעירים בתחילת דרכם היזמית לבוא ולהיפגש עם יזמים אחרים כמוהם באווירה פתוחה ולא פורמלית. הם גם יכלו לשבת סביב שולחנות עגולים עם כמה מבכירי תעשיית ההיי-טק בארץ ולהתייעץ איתם בצורה חופשית לגבי המיזם שלהם. היה לי הכבוד להיות מוזמן לאירוע ביחד עם אורנה ברי, מנכ"ליתEMC בישראל והזוכה בתואר "יקירת הנגב" מטעם אוניברסיטת בן גוריון, עדי סופר תאני, מנכ"לית פייסבוק ישראל, רפי קסטן, מנכ"ל NDS לשעבר והיום בכיר בסיסקו ואחרים.
לכאורה, היה זה עוד אירוע היי-טקיסטי רגיל, אחד מרבים המתקיימים בכל שבוע ובמקומות רבים בארץ. אבל האירוע הזה היה מיוחד והאווירה החגיגית היתה ניכרת באוויר. התחושה היתה כמעט כמו פגישת מחזור בין אנשים שלא ראו זה את זה זמן רב. סיפורי המלחמה התערבבו ברקע בין מי ש"היו שם" כמילואימניקים ושבו הביתה, לבין מי שהיו להם "שם" בני משפחה וחברים. רבים מהנוכחים דיברו על ההשפעות הישירות של החודש האחרון המטורף עליהם, כל אחד והסיפור שלו. נסיעות לחו"ל שבוטלו, אורחים מחו"ל שלא הגיעו, הילדים שהם פחדו להשאיר לבדם בבית, מיזמים בתחילת דרכם שאחד היזמים שלהם נאלץ להיעדר לתקופה ארוכה, תכניות שהתעכבו, אתגרים חדשים שצצו בעקבות "המצב".
אבל, התחושה הרווחת היתה בעיקר תחושת הניצחון, הידיעה, שלמרות הכל הנה אנחנו שם, ביום שלא ברור בו האם הוא היום שאחרי או רק יום שבין לבין, ואנחנו כבר בעשייה של חדשנות ויזמות, בבירת הנגב, איזור מוכה טילים ואחד היעדים המרכזיים של התקפות חמאס בחודש החולף. היטיב לתאר את התחושה הזו חבר הכנסת אראל מרגלית (עבודה), בדברי הברכה שלו לנוכחים באירוע. מרגלית, מייסדה של קרן JVP , הוא מי שיזם את מרכז הסייבר שלה בבאר שבע מתוך זיהוי של הפוטנציאל העסקי הגלום במיזם חדשני בנגב ומתוך הכרה בחשיבות החברתית של הקמת מרכז היי-טק לכל דבר בבאר שבע. חבר הכנסת מרגלית הוא גם אחד המנהיגים הצומחים בפוליטיקה הישראלית, שיוזמים ועושים, ושאיננו מחכה לעדשות המצלמות ולתרועות התותחים כדי להגיע לפריפריה ולפעול בה למען עסקים קטנים ויזמות מקומית. כחודש לפני המלחמה ישבתי על ידו בכנס החדשנות של אוניברסיטת בן גוריון. זה היה בעיצומם של החיפושים האינטנסיביים אחרי הנערים החטופים נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח. חלפו רק מספר שבועות מהכנס ההוא, אבל קרה גם כל כך הרבה מאז.
ולכן, דבריו של אראל מרגלית בחממת הסייבר ביום חמישי שעבר, בנוכחות כמאה וחמישים יזמים ואנשי היי-טק, חדרו ללבבות הנוכחים. הוא לא דיבר על תכניות מדיניות ולא על המצב הגיאו-פוליטי במזרח התיכון. אלא על העובדה שהנה אנחנו כאן, אנשי חדשנות ויזמות, והנה – בעוד ענני האבק טרם שקעו – אנחנו כבר עוסקים בעוד שורה של מיזמים חדשניים, שחלקם יקרמו עור וגידים וייהפכו לסטארט-אפים, שנולדו בתקופת המלחמה בעזה. זו היתה מבחינתו של ח"כ אראל מרגלית תמונת הניצחון וכך הוא הגדיר אותה. ובתור אחד שהיה שם, אני יכול להעיד שעבור הנוכחים באירוע, זה אכן היה הניצחון הפרטי של כל אחד ואחת מהם, בדרכם לדרך של יזמות ועשייה, למרות הכל.
…
(פורסם ב"גלובס" – 12 אוגוסט 2014)
