ובכן רבותי, קיימת בישראל קבוצה קטנה של אולי מאה וחמישים איש, המכניסים באופן קבוע מעל מיליארד דולר בכל שנה למדינת ישראל בדמותן של השקעות הון סיכון בחברות סטארט-אפ. לקבוצה הזו קוראים "קרנות הון סיכון", והכספים שהקבוצה הזו גייסה בחמש עשרה השנים האחרונות מימנו אלפי חברות סטארט-אפ בישראל. לדוגמה – בשנת 2007 השקיעו קרנות ההון סיכון כ – 1.7 מיליארד דולר בישראל, ובכך מימנו למעלה מ – 450 חברות היי-טק (על פי נתוני חברת המחקר IVC ).
כבר נאמר מספיק על כך שהקרנות הישראליות אינן בהכרח רווחיות, לפחות חלקן. אבל, אם בכלל זה נכון, זו בעייה שלהן ולא של המדינה. מה שכן צריך לעניין את המדינה הוא מה שהיא מקבלת בתמורה להשקעות האלו, שרובן ככולן מגיעות לקרנות ממשקיעים זרים. רישמו לפניכם: חברת סטארט אפ של שלושים איש משמעותה משרד, וציוד משרדי רב. שלושים רכבים. דלק. שלושים ארוחות צהרים. לפעמים גם ערב. פיצה בשעות הלילה. מס הכנסה. מערכות מיחשוב משוכללות. נסיעות לחו"ל. אירועי חברה. שלושים משפחות שצורכות, מסוגלות לקנות בית ולשלם משכנתא, ללכת לקולנוע ולטייל. החברה הזו משלמת גם לעורכי דין ורואי חשבון, ולחברות יחסי ציבור. כן, גם למנקים.
עכשיו קחו את כל הנ"ל ותכפילו ב 250 , ותקבלו את מספר החברות שמומנו באמצעות למעלה ממיליארד דולר, שהשקיעו הקרנות בישראל בחברות היי-טק במחצית הראשונה של 2008. והוסיפו את כל זה לאלפי החברות האחרות שמומנו כאן בחמש עשרה השנים האחרונות. התוצאה של התרגיל המתמטי הזה ידועה: ישראל הינה מעצמת היי-טק, בין המובילות בעולם. ההיי-טק הישראלי הוא מנוע הצמיחה היותר משמעותי של הכלכלה כאן, שלא לדבר על הערך הבטחוני אסטרטגי של טיפוח טכנולוגיות עתירות ידע ודור טכנולוגי משכיל.
אז נכון, אנשי הקרנות כנראה מרויחים המון ונוסעים בג'יפים מפוארים וממוזגים. רבותי, זו עדיין לא עבירה על החוק. להיפך – זוהי מדינה חופשית. כל אחד רשאי להקים לעצמו קרן הון סיכון ולשכנע משקיעים בין לאומיים לבוא לכאן. הלואי שיעשו זאת עוד אנשים, ולא רק בהיי-טק.
ההיי-טק הישראלי הוא נכס לא פחות חשוב מכוחות הביטחון או מהכוללים ללימוד תורה. אבל בעוד שעל גירעון של 200 מליון שקל בתרומות למוסדות ש"ס הולכים בישראל לבחירות, על התיבשות השקעות זרות במדינה אף אחד עוד לא הקים קול צעקה. נהפוך הוא, בשעה שאנשי הקרנות, שמשום מה לא מבינים שניתן גם לדרוש מהמדינה, לא רק לתת לה, מתכנסיםות לישיבות חירום ומנסים לטפל במשבר בעצמם, הרי ששרינו ואלה שמתיימרים, כבר עסוקים בקרבות פוליטיים על גב האומה.
ועכשיו הוא הזמן הנכון לעזור. אם ארה"ב הקפיטליסטית משתמשת בכספי ציבור כדי להציל בנקים קורסים, גם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה להתגייס לעזרת אחד מנכסיה היותר אסטרטגיים. לא צריך תרומות. צריך לעודד השקעות, להגביל סיכונים וליצור קרקע בטוחה יותר עבור מי שרוצה לממן חברות היי-טק בישראל. ישנם כלים רבים לבניית תוכנית סיוע, אם רק רוצים. יומיים של עבודה מאומצת ויש תוכנית חירום. אם לאוצר האמריקני לקח בערך שבוע ליצור תוכנית מורכבת שתטפל ב 700 מיליארד דולר להצלת הכלכלה הקורסת, האוצר הישראלי יכול בפרק זמן דומה לייצר תוכנית הרבה פחות יקרה.
הייתי מצפה ששלושת המתמודדים על ראשות הממשלה הבאה יודיעו כבר מחר בבוקר איך הם הולכים לתמוך בהיי-טק הישראלי. בואו נראה מי הפוליטיקאי האמיץ שירים את הכפפה. את הקול שלי הוא יקבל בבחירות הבאות.
