קרן פותחת דלתות

אחד הרגעים החביבים עלי בפגישותי עם יזמים מוכשרים הוא זה, שבו אני מספר לאורחי על מעלותינו הרבות כקרן הון סיכון מובילה ובעלת רקורד מוכח. זהו חלק קבוע בריטואל – הם באו כדי לספר לי מדוע דוקא הם יצליחו ליצור במו ידיהם חברה שתשנה את העולם, ואני כאן כדי לדווח להם שאם מישהו בעולם הזה יכול לתמוך בהם ולתת להם איזשהו סיכוי, הרי זה אנחנו, עם נסיוננו הרב, קשרינו הענפים ושמנו הטוב. אנחנו נפתח בפניהם דלתות, ונסגור עבורם עסקאות עוד בטרם נפגשו עם אותם לקוחות פוטנציאליים, שעמם אנחנו כמובן משחקים גולף פעם בשבועיים בערך.

היום אני יושב מול אודי, יזם מבריק של חברת תקשורת צעירה, שעומדת לפתח צ'יפ חדשני, המבוסס על פרוטוקול תקשורת שאף אחד עוד לא מכיר, אבל החברים של אודי כבר השתמשו בו בהצלחה בתקיפת חיל האויר שלנו במקום שאת פרטיו אין להזכיר, אבל בוא נגיד שהוא מתחיל ב'ס', נגמר ב'ה', באמצע יש 'ר' , וזה לא סהרה, אם אתה מבין את האירוניה (אני לא). את כל זה אודי מסביר לי תוך כדי שהוא בוחן אותי במבט חמור וסוקר את חדר הישיבות שלנו בבוז.

כשאני שואל אותו האם יש לו שותפים למיזם הוא עונה לי שכן, כמובן, הם ארבעה חבר'ה, כולם יוצאי אותה יחידת מודיעין חשאית, שאפילו גיל שוויד לא שמע עליה, שמספרה מתחיל בשמונה ולאחריו ארבע ספרות, שאם מחברים את שתי האחרונות מקבלים את השורש הריבועי של מכפלת שתי הראשונות. הם החליטו ביחד שבתהליך הסינון הראשוני, בו יבחנו עם מי מאיתנו, הקרנות, הם מוכנים לדבר, חבל להם על זמנם היקר. ולכן, ערכו הגרלה שעשתה שימוש באלגוריתם רנדומיזציה סודי, ששימש את ה'מוסד' לצורך שיבוש הקשר בין בית הקיץ של נשיא רוסיה לבין מעונה של המאהבת של מלך מרוקו, והתמזל מזלו הרע של אודי להיות זה שיוצא למפגש הראשוני, המשעמם והמיותר עם קרנות ההון סיכון.

עכשיו הוא שולף פנקס סלילים צהוב, משרבט בו מספר הערות לגבי משרדינו העלוב (אין חלונות המשקיפים אל הים, אין מכונת קפה, אין תמונות מקוריות ממכחוליהם של גדולי ציירינו) ופונה להאזין לי בחשד. "כן, בבקשה, אולי תספר לי מדוע בכלל הקרן שלכם חושבת שהיא מתאימה לנו? נא לדבר עניינית, תחסוך ממני את הפרופגנדה, ותבין שאתה כבר בנחיתות בגלל עברך כג'ובניק (לעזאזל, מי כבר הדליף להם שהייתי בצנחנים!)"

אני מכחכח בגרוני ופותח בחשיבות. "אנחנו קרן הון סיכון, מהמובילות באמריקה. קיימים כבר למעלה מעשרים שנה ומנהלים כיום כשלושה מיליארד דולר. השקענו ב…" אבל מכת האגרוף הזועמת שלו על השולחן, שמקפיצה אפילו את דיקלה בחדר הסמוך, מבהירה לי שהתחלתי רע. "תשמע, לא באתי לקבל ממך את הזבל שאפשר לקרוא עליכם גם באינטרנט" הוא יורה בחוסר סבלנות, "תן לי את הסיפור שלכם. איך תעזרו לנו, איך תיצרו לנו קשרים, איך תמכרו את המוצרים שלנו, איך תזיעו במקומנו?"

אני לא מאבד תקוה ומנסה שוב. "תראה, השאיפה שלנו היא ליצור איזון בריא בשותפות בינינו. הכוונה שלי כאן היא, שאתה תעבוד קשה ואנחנו ננוח, אתה תתרוצץ ברחבי העולם ואנחנו נבלה באתרי סקי וגולף, אתה תכרע מעומס האחריות ואנחנו נוציא לך כל חשק להמשיך."

מבטו של אודי מתרכך עכשיו. "סוף סוף, הוא אומר, זה כבר מוצא חן בעיני. תוכל אולי לפרט קצת לגבי העזרה והתמיכה, להן נוכל לצפות מכם?"

"האמת", אני אומר לו, "אנחנו לא כל כך יודעים לעזור. למעשה, התפרסמנו בכך שלעולם לא תמכנו בחברות שלנו. אם תתקשר ליזמים שעבדו איתנו, תשמע מהם שאנחנו חבורת עצלנים יהירים, שאינם נוקפים אצבע לטובת החברה שלך, אבל כן באים באין סוף תלונות."

הקרח נשבר. אודי קופץ מכסאו ומחבק אותי בעליצות חברמנית. "נפלא, בדיוק מה שרציתי לשמוע. עברתם את המבחן ונמצאתם ראויים להשקיע בנו. אני הולך להודיע לחבר'ה שלי שמצאתי משקיעים, ואתה – אנא עדכן בינתיים את שותפיך. נשלח לך אי-מייל לגבי גובה ההשקעה והולואציה. ושיהיה לכולנו בהצלחה!"

…
(פורסם ב"גלובס 10 פברואר 2008)