מחנה קיץ

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

אתמול לקחתי לעצמי פסק זמן מעולם ההיי-טק וביליתי כמה שעות ביער עופר, הממוקם במדרונותיו הדרום מערביים של הכרמל. זהו יער רחב ידיים, הוא מוצל ברובו על ידי עצי אורן ויש בו מספר נקודות תצפית מרהיבות מהן ניתן להשקיף על מי הים התיכון. היה יום חם אתמול, אבל בין העצים, גם בשיא החום ניתן היה לחוש במשבי רוח קלה וליהנות מטמפרטורה סבירה בהחלט.

יער עופר, בנוסף להיותו יעד מועדף למטיילים ורוכבי אופניים, הופך פעם בשנה, בתחילת הקיץ, לממקום מושבם של אלפי חניכי תנועת הצופים, במסגרת מחנה הקיץ של התנועה. למי שלא מכיר, מחנה הקיץ הוא שיאו של תהליך אותו עוברים הצופים במשך מספר חודשים. הם בוחרים נושא מרכזי סביבו יתנהל המחנה, הן במובן התכנים והפעילויות ביער והן מבחינת המתקנים השונים, אותם הם בונים במו ידיהם. הצופים מתחלקים לצוותים, בוחרים "יו"רים", שהם למעשה מנהלי פרויקטים לכל דבר, ועוובדים במשך שבועות רבים על תיכנון המבנים, אישורי בטיחות על ידי מהנדסים מוסמכים, בניית מודלים ובסופו של דבר בניית המבנים עצמם ביער. חומר הבנייה הם סנאדות, חבלים, בדי פשתן וקני סוף שהם קוטפים בעצמם בימי עבודה מפרכים לקראת המחנה.

אתמול הייתי אורח של שבט "תמיד". כ 600  חניכים העלה השנה השבט ליער. הנושא שבחרו למחנה השנה היה "מצרים העתיקה". בהתאם לכך תוכננו ונבנו המבנים במחנה: השער הורכב משני אלים מצריים קדמונים וחניתות גדולות בידיהם. המחסן הוא ספינקס שבחלל בטנו הענקית מאוכסן הציוד השבטי. תורן הדגל הוא מומיה היוצאת מקברה בשעת הצורך ומניפה את דגלי הצופים והמדינה. גמל עשוי מקני סוף מתנועע באחת מפינות המחנה ולוגם מדי פעם מתוך הבאר שנבנתה במיוחד בשבילו.

ובין כל אלה מסתובבים החניכים, בגילאי עשר עד שמונה עשרה. הם עזבו בבית מאחוריהם את מסכי הטלויזיה והמחשבים, את הטאבלטים ואת המזגנים. במשך שבוע ימים הם עסוקים בפעיליות ערכיות, בבניית מבנים ובתחרויות שונות, שמדגישות את נושאי היצירתיות, העזרה ההדדית והרוח הצופית. קצת קשה להאמין, שאלו הם אותם ילדי דור המסכים, שלגבי פינוקם וקלות דעתם אנחנו נוהגים להתלונן בשיחות סלון עם בני שיחנו, מבוגרים אחראים ומודאגים ממש כמונו לגבי עתיד המדינה.

מאוחר בלילה דיברתי עם רועי פרץ, בן 17 וחצי, מרכז צעיר בשבט "תמיד". הוא למד בתיכון "הדסים" מחשבים וביולוגיה, היה תלמיד מצטיין אבל ירד קצת בלימודים בגלל הצופים. "זה היה שווה לי כי אין שום מסגרת אחרת בה אני כנער בן שבע עשרה יכול להשפיע על החיים של כל כך הרבה ילדים אחרים. מה שאני רכשתי פה ישמש אותי בגדול אחרי זה בחיים."

ההורים לא כעסו על ההידרדרות בלימודים?

"ההורים שלי פירגנו לי תמיד אם השקעתי יותר בצופים, גם על חשבון לימודים. אבא שלי היה קצין בשריון, שירת 28 שנים בצה"ל והשתחרר כתת אלוף. ממנו קיבלתי הרבה מאוד ערכים שאני מיישם אותם כאן."

בעירעור השלישי שלו הצליח רועי לאחרונה להעלות את הפרופיל שלו ל 97, הוא נרשם ליום גיבושי סיירות והוא מתכוון "כמה שיותר לתרום ולעשות שירות צבאי משמעותי."

מה תרצה לעשות אחרי הצבא? שאלתי אותו, כאיש היי-טק שמנסה תמיד לאתר את דור ההמשך של אומת הסטארט-אפ.

"אני רוצה להשתלב בתפקיד ניהולי, משהו עם פן החברתי, אולי תפקיד ציבורי שבו אוכל להשפיע על אנשים. אבל יש אולי סיכוי שארצה להקים חברת סטארט-אפ. עוד לא החלטתי."

אתה מודע לזה שאנחנו, המבוגרים, קצת חוששים לפעמים מתופעת "דור המסכים"?

"אנחנו אולי מחוברים למסכים, אבל המחנה הזה הוא ההוכחה שאפשר גם אחרת. אנחנו הגשמנו חלום מאפס ועד למציאות. הוכחנו לעצמנו שאנחנו יכולים להוביל ילדים ולהתחבר למטרה שמאחדת את כולנו."

צודק רועי פרץ, אפשר גם אחרת. אני מאחל לו הצלחה רבה בשנים הקרובות, באשר יילך. ולאחריהן – ההיי-טק הישראל ישמח לחכות לו, אבל כנראה גם ישמח לוותר עליו באם יבחר בתפקיד ציבורי למען עתיד טוב יותר עבור כולנו.

 

שער המחנה - הצופים תיכננו, הכינו ובנו. מבנה לתפארת.

(פורסם ב"גלובס" – 17 יולי 2013)




אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.