היי-טק בסוכה

בערב החג העמדנו על מקומה סוכה לתפארת, עם סכך אמיתי וקישוטים, רובם מתוצרת בית, ממש כמו פעם. בחג התארחו אצלנו חברים. כבר למעלה משלושים שנה אנחנו מכירים, מהתיכון או מהצבא. הילדים הגדולים שלנו עכשיו הם בגיל שבו הכרנו – הם חיילים, או שבתחילת דרכם כאזרחים צעירים.

שניים מאיתנו עובדים בהיי-טק. אחד קבלן כבישים. אחד פקיד בכיר בשירות המדינה. אחד מנהל בבנק גדול. אחד הוא איש עסקים ידוע בענף הרכב. דיברנו על מצב העניינים. גלעד שליט בדרך הביתה, הריכוזיות במשק, המשבר העמוק ברפואה הציבורית, השחיתות בשלטון. אין בעד מי להצביע, מה נעשה בבחירות הקרובות. מישהו זרק – אז מה, אנחנו מדינת היי-טק? וככה נראית מדינת היי-טק? מייד הופנו העיניים המאשימות אליי, הדובר הבלתי רשמי של ענף ההיי-טק בסוכת החג. לא ידעתי מה להגיד. במקום לשמור על זכות השתיקה מצאתי את עצמי ממלמל משהו על אומת הסטארט-אפ. ייתכן שבצוק העיתים אפילו הזכרתי את השם המפורש, יוסי ורדי.

אכן, יש סיבה לסימני השאלה שהעלו חבריי הותיקים. מצד אחד, על פי מדדים בין לאומיים שונים, אנחנו לא רק מדינת היי-טק, אנחנו מעצמה. במשך עשרים השנים האחרונות קמו פה אלפי סטארט-אפים, שמומנו ע"י מליארדי דולרים, רובם ממשקיעים זרים. המיזמים הללו ייצרו עשרות אלפי מקומות עבודה, בנו מספר חברות עצמאיות בעלות פוטנציאל צמיחה משמעותי וגם הובילו למאות אקזיטים. חלק מהאקזיטים האלה הביאו לישראל חברות בין לאומיות גדולות, שייסדו כאן מרכזי מחקר ופיתוח משמעותיים. למרות סימני השאלה הרבים לגבי יציבותה, יש סיכויים מצויינים להמשך ביסוסה של כלכלת ההיי-טק הישראלית בעתיד הנראה לעין. כל אלה גורמים לכך, שההיי-טק הישראלי הוא באמת שחקן משמעותי בזירת ההיי-טק העולמית.

אבל, משום מה לא הצלחנו לשכפל את הצלחת ההיי-טק הישראלי בתחומים אחרים. יש לנו רופאים מצויינים, אבל הרפואה הציבורית קורסת. יש לנו כמות יוצאת דופן של זוכי פרס נובל, אבל ההשכלה העל יסודית בישראל בשחיקה מסוכנת כבר שנים רבות. יש לנו ילדים שיודעים לשחק כדורגל, אבל הכדורגל הישראלי בפרט והספורט הישראלי בכלל, רודפים כישלון אחרי כישלון בזירות הבין לאומיות. מסביבנו חיים אלפי אנשים חכמים, ערכיים ובעלי נסיון משמעותי בתחומים שונים, ובכל זאת אנחנו בוחרים שוב ושוב, מזה שנים רבות, אנשים בינוניים, כוחניים, נטולי ערכים, לעיתים רבות חסרי נסיון ופעמים רבות מדי גם מושחתים, על מנת לחוקק לנו חוקים ולנהל את ענייני המדינה.

ומכאן, שאין זה מפתיע, שאנשים רבים מתייחסים אל ההיי-טק הישראלי בתור קוריוז מעניין, שלא ברור מה השייכות שלו למדינה הזו וגם לגמרי לא מובטח שיישאר עימנו לאורך זמן. ואולם, אפשר גם לחשוב בצורה אחרת, אופטימית יותר: אם הצלחנו בהיי-טק, אין סיבה שלא נצליח גם במגזרים אחרים.

בחודשים האחרונים הצליח הציבור הישראלי להוכיח לעצמו, שיש לו השפעה על מה שקורה סביבו. המחאה החברתית, הורדת המחירים של מוצרי חלב, המלחמה בריכוזיות, וכמובן העיסקה להחזרת גלעד שליט; כל אלה לא היו קורים אלמלא הלחץ הציבורי וההתארגנות הכל כך מרשימה של מאות אלפי ישראלים, שיצאו לרחובות. הנה, גם בתחום המחאה, כמו בהיי-טק, אנחנו מעצמה חדשנית ומובילה בתחומה. יש סיבה לאופטימיות.

…

(פורסם ב"גלובס" – 16 אוקטובר 2011)