ישראל עולה כיתה

אתמול, יום תחילת שנת הלימודים החדשה, שמחתי לקבל השכם בבוקר הודעת אס-אם-אס שנשלחה אליי ממשרד החינוך הישראלי, ממספר טלפון לא ידוע, בעל קידומת סלקום. ההודעה הפנתה אותי לדף מעוצב היטב, שהכיל בתוכו את ברכת משרד החינוך לכבוד פתיחת שנת הלימודים החדשה. וכך נאמר בכותרת הראשית של העמוד, לאלה מכם שבמקרה קופחו על ידי המשרד, או שמא בגלל הקיצוצים בתקציב החינוך לא זכו שתשלח הברכה הזו גם אליהם:

״ישראל עולה כיתה. התכנית הלאומית ללמידה משמעותית יוצאת לדרך״.

כך, בכותרת גדולה וכחולה  ובתת כותרת בצבע ירוק, צועדת מדינת ישראל החל מאתמול בבוקר אל חינוך טוב יותר, משמעותי יותר.

למען האמת, ליבי נמלא שמחה למקרא המודעה הגדולה הזו. כי הרי ברור לכל, שעד לבוקר יום אתמול למדנו כולנו למידה חסרת משמעות. שני ילדיי שכבר סיימו את חוק לימודיהם וכרגע משרתים בצבא לא זכו לצערי הרב, ללמוד למידה משמעותית. הם חוו למידה סתמית שכזו, כמו שהיתה נהוגה כאן פעם, לפני המפץ הגדול. והתוצאות בהתאם: היא קצינה ביחידה מובחרת שבה היא אמורה להפעיל תאי מוח אפורים (מהסוג שהיתה מפתחת במדינה בה יש למידה משמעותית) והוא חייל קרבי, ביחידה בה הוא אמור ליישם ערכים (שהיה זוכה בהם במערכת חינוך מהסוג שקמה אצלנו אתמול בבוקר). ושניהם כבר בגרו את המערכת ולא זכו. אני מתנחם בכך, ששני ילדיי הצעירים, האחד עלה אתמול לכיתה י"ב והצעיר ממנו חוגג השנה בר מצווה, עוד יזכו לחוויית חינוך מדהים ואחר.

וכמו ילדיי הבוגרים, כך גם כמה מליוני בוגרי מערכת החינוך בששים ומשהו שנות קיומנו למדו כנראה, אם אני מבין נכון את המסר הנימוסי של משרד החינוך, לימודים חסרי משמעות. כי מה שהיה נהוג במערכת החינוך עד אתמול זה מעין אוסף אקראי של תכניות לימודיות בינוניות במקרה הטוב, תכנים שנאספו בחובבנות על ידי מורים לא רציניים, מנהלים לא מקצועיים (סליחה אמא יקרה שלי, היית אמנם מנהלת נערצת במשך כעשרים שנה, אבל החל מהשנה כל מה שעשית, דורות רבים של תלמידים ירושלמים שחינכת, מאות מורים שהובלת, הפרסים הרבים שקיבלת, כל אלה היו לא משמעותים, תביני בבקשה) ואנשי חינוך בכירים, שבזבזו את זמנם ואת זמן תלמידיהם.

כי כשאנחנו גדלנו כאן, מי שהופקדו על חינוכנו פשוט העבירו איכשהו את זמננו בין כיתה א׳ לכיתה י״ב, בזמן שהורינו היו עסוקים בהקמת המדינה וביסוסה למענינו והיו להם דברים חשובים יותר לעשות מאשר לחנך אותנו.

ואכן, השגינו העלובים ניכרים, בהתאם לרמת החינוך הלא משמעותית ששררה במקומותינו ששים ומשהו שנים, עד לבשורה הגדולה של בוקר אתמול, שנחתה אצל כולנו בצורת אס-אם-אס קולני וחד משמעי. ״התכנית הלאומית ללמידה משמעותית יוצאת לדרך״ תלמידים יקרים, ואתם – כשיום אחד תהיו בוגרים משמעותיים של המערכת המשמעותית הזו, תוכלו סוף סוף – בזכותה – לגלות יוזמה ויצירתיות, להקים חברות היי-טק מתקדמות וגלובליות, לשלוח לוויינים לחלל, להקים יחידות צבאיות טכנולוגיות מפוארות שיהוו נדבך משמעותי ביתרון האסטרטגי של צה״ל, תשכילו לפתח חקלאות מתקדמת במדבר, להתפיל מים בשיטות ייחודיות ובכלל, להפוך אותנו לאומה, אפילו מעצמת היי-טק.

ואז, בגלל החינוך החדש והמשמעותי שתזכו לו, העולם כולו יביט בנו בהשתאות ויחפש לנו כינוי משמעותי, מעין הגדרה של התופעה המדהימה הזו שפתאום ניהפך להיות. אולי אפילו יקראו לנו יום אחד ״אומת הסטארט-אפ״? הייתכן, תלמידים יקרים?

אכן, אתמול בבוקר, ישראל עלתה כיתה. סוף סוף. ובהזדמנות זו נאחל לילדינו לא רק למידה משמעותית אלא גם, מכל הלב, את מה שנכתב בהמשך ההודעה של משרד החינוך, שאיחל לכולנו ״שנה של חינוך לערכים, עיצוב זהות אישית ולאומית, שנה של קבלת האחר, של מלחמה בגזענות ובשנאה.״ ונאמר אמן!

…

(פורסם ב"גלובס" – 2 ספטמבר 2014)

…

…