שלום לכם אמא ואבא של מי שבעוד חצי שנה יהיה חייל צה״ל בעל מספר אישי ונשק ומדים ודיסקית שתעזור לזהות אותו בעת הצורך. קצין העיר מודיע לכם בצער רב שבעוד שנתיים וחצי ידפקו המודיעים אצלכם בדלת. עוד שנתיים וחצי תודיעו בצער רב וביגון קודר.
זו תהיה שעת בוקר מוקדמת ואתם תהיו חצי ערים ממילא, אחרי עוד לילה ללא שינה. כי צה״ל יהיה אז בעוד מבצע רחב היקף, מוצדק לחלוטין – כמו תמיד – כנגד אוייב אכזר, בצפון או בדרום הארץ, או בשניהם. והבן שלכם יהיה שם – ״בפנים״ – שבועיים ומשהו וכבר שבוע לא שמעתם ממנו כלום מאז ההפוגה האחרונה, כשהתקשר להגיד שהכל בסדר ואתם התרגשתם ומחיתם דמעה אבל הייתם חזקים ועודדתם אותו וסיפרתם לו שלאחותו הקטנה נפלה שן ושלדודה שלו היתה מסיבת הפתעה מקסימה ליום הולדתה. ושכולם מאוד מתגעגעים אליו.
ואז נפרדתם ומאז שמעתם עליו רק חצאי שמועות, רסיסים של ידיעות. הפלוגה נכנסה בציר הצפוני. היה קרב קשה. אחד הפצועים קל התקשר ומסר ד״ש וגם ניסה להרגיע. דובר צה״ל הודיע ועוד פעם הודיע ועוד פעם. ושר הביטחון אמר שהאויב ספג מכה אנושה. וראש הממשלה אמר משהו בכובד ראש ושר אחד אמר שחייבים ומוכרחים ויכולים ועוד שר אחד אמר שצריכים לעשות אחרת ושרה אחת שאלה מה קורה בציר המדיני. ואתם תקשיבו לכל המלהגים, תיצמדו לכל אתרי החדשות ולכל הערוצים האפשריים, ותנסו לחלץ כל פיסת מידע אפשרית. ולא תישנו כל הלילה. ותתפללו, למרות שלא תכירו כלל את מילות התפילה. ואז יגיע הבוקר הארור והמשלחת תעמוד בפתח הבית. ודובר צה״ל יודיע ואתם בצער רב וביגון קודר.
וזה יקרה בעוד שנתיים וחצי. בינתיים, המשיכו בתפקידכם כהורים נאמנים למדינה ולילד שלכם שבעוד שנתיים וחצי. חנכו אותו לאהבת מולדת ולהתנדבות. חבקו אותו כשיחליט להיות חייל קרבי. כשירצה לתרום למולדת.
אל תתלוננו על המצב. אל תעבירו ביקורת על הפוליטיקאים. אל תטילו ספק בשיקול הדעת של המנהיגים שבעוד שנתיים וחצי ישלחו אותו לקרב. אל תדרשו מהם להפוך כל אבן ולהתעקש על מניעת הופעתם של המבשרים בפתח ביתכם, בעוד שנתיים וחצי. תנו להם להתעמק במליארדים שמופקרים לטובת אתננים פוליטיים כאלה ואחרים. תנו להם להתרכז בעיקר – תיקים, כבוד, אינטרסים סקטוריאליים, מנעמי השלטון. והרשו להם להתעלם משעון הזמן המתקתק ומסמן לבן יקירכם את יומו האחרון.
אל תפריעו לשיירה לעבור, חבל לקלקל את השירה האדירה, אל תפריעו להרמוניה. כי כל ״מנהיג״ מתחיל יודע שעדיף לוותר על מאה – מאתיים ילדים שלנו פעם בשנתיים שלוש מאשר לסכן מעמד וקריירה פוליטית על מזבח האומץ לחולל שינוי. אל תביעו מחאה הורים יקרים, אל תרימו קול, אל תצעקו, אל תצאו לרחובות. אל תכתבו. כי אם תעשו זאת, נחרף ונגדף אתכם, נקרא לכם בוגדים ואולי אפילו חמור מזה – נכנה אתכם שמאלנים. ונכעס עליכם שאתם תמימים ולא מבינים ומה פתאום אתם מעזים לערער על הנחות היסוד של מנהיגינו, שמוכנים להקריב את הבן שלכם, אבל לא עכשיו, רק בעוד שנתיים וחצי. ונגיד לכם שדור המייסדים נתן את חלקו ונגער בכם שתפסיקו להתייפייף, כי כעת הגיע תורנו. עכשיו אנחנו נקריב את הזבח. כלומר אתם תקריבו.
חבקו אותו, ילד אהוב, ז״ל בעוד שנתיים וחצי. ותשתקו. אל תרימו קול, אל תצעקו, לא עכשיו, עוד יגיע תורכם. כי בשביל זה יש הלוויות צבאיות רבות הדר, ויהיה לכם אז מספיק זמן לצעוק ואנחנו נבוא ונחבק אתכם באהבה עוטפת ואמיתית. ולהלוויה של הבן שלכם יגיעו גם כאלה שתורם יגיע בפעם הבאה, שנתיים שלוש לאחר מכן. זכרם לברכה.
אל תשאלו שאלות, אל תטילו ספק, אל תצעקו, אל תביעו מחאה, שבו בשקט. עוד שנתיים וחצי.
(בתמונה – "כמה זה יעלה לנו" – מתוך YNET, המחיר של ההסכמים הקואליציוניים. אף אחד לא מדבר על המחיר בחיי אדם, כי את מי זה מעניין).
