לקראת יוםהכיפורים החל השבוע, עוברים בי הרהורים של חשבון נפש, חרטה וסליחה.
אני שותף בקרן הון סיכון. התפקיד הזה מחייב אותי להיפגש מדי שנה עם מאות יזמים ומנהלים של חברות סטארט-אפ מבטיחות. הם מחפשים שותפים לדרך, שיתנו בהם את אמונם וישקיעו בחברה שלהם. אנחנו מחפשים חברות בעלות פוטנציאל, שתואמות את האסטרטגיה שלנו. ברוב הפעמים, המפגשים האלה מסתיימים בתשובה שלילית. אנחנו משתדלים לתת תשובה עניינית, מנומקת ובזמן סביר. אני מקווה שברוב המקרים בהם נתנו תשובה שלילית, טעינו בגדול. היזמים שאת פניהם השבנו ריקם יבנו חברות היי-טק מפוארות ויגרמו לנו להצטער על החלטתנו המוטעית בעניינם. היום אני רוצה להתנצל בפני אלה, שבהם פגענו בניסוח תשובתנו, או שהתנהגנו עימם שלא כראוי, או שהתמהמנו באופן מוגזם, עד שנאלצנו למלמל תשובה כלשהי, לא עניינית וגם לא מעניינת. אנא מכם, סילחו לי.
במסגרת עבודתי אני מעורב כמשקיע וכחבר דירקטוריון במספר חברות היי-טק. כל אחת מהן היא חברה מרתקת ומבטיחה. בכל אחת מהן יש אנשים חרוצים שעובדים קשה, בכשרון רב, מסביב לשעון, על מנת להבטיח את הצלחת החברה. לפעמים יש בינינו דיונים ארוכים המסתיימים בהסכמות, בחיוכים ובטפיחה על השכם. לעיתים, יש בינינו חילוקי דיעות. קורה, שאנחנו עולים לטונים גבוהים. יש מצבים שבהם הההרגשה הלא נעימה ממשיכה אל מעבר לדיונים האלה ומלווה אותנו ימים רבים לאחר מכן. היום אני רוצה להתנצל בפני כל אותם מנהלים ויזמים חרוצים, שהצלחתי להרגיז בשנה החולפת. אני מלא הערכה רבה אליכם ובהחלט לא חושב שאני יודע יותר מכם. אבל ההצלחה שלכם חשובה לי ולכן לפעמים, אבל רק לפעמים, אני מתעקש. אני מתנצל בפניכם אם פגעתי בכם, אם חלילה התבטאתי לא נכון, אם גרמתי לכם עוגמת נפש. אנא מכם סילחו לי.
כמעט בכל שבוע אני כותב את הטור הזה, כבר מספר שנים. אני כותב על מה שאני רואה בהיי-טק הישראלי ועל מה שקורה מסביבו. כתבתי על הרבה אירועים והזכרתי הרבה אנשים. אני חושב שהתשתדלתי להיות הוגן ובדרך כלל גם מפרגן. אבל לפעמים גם לא חשכתי את שבטי מאנשם מסויימים או מקוראים שהצליחו להרגיז אותי. בעיקר כעסתי על טובקיסטים עלומי שם שהתחבאו מאחורי כינוי כלשהו כדי להשמיץ ולקלל אחרים. אני מתנצל בפני כל מי שפגעתי בו ומבטיח שאשתדל להמשיך להיות הוגן וישר בכתיבתי. ואני מצידי מוכן אפילו לסלוח לטוקבקיסטים האלמוניים. כל עוד אינם חורגים מגבולות הטעם הטוב ואינם עוברים על החוק, הם בסך הכל מממשים את זכותם הדמוקרטית להביע את עצמם.
הטור הזה מופיע כאן מזה כבר מספר שנים. בכל אותן שנים גלעד שליט נמק בכלא, שבוי בידי אויבים אכזריים נטולי צלם אנוש. אני מוכן להמר, שראש הממשלה שלנו היה מוכן לשלם את המחיר לשחרור שליט אילו ידע שהוא עלול להפסיד את הבחירות, בשל כשלונו להחזיר את החייל השבוי הביתה. אבל הוא לא הסכים לשלם את המחיר וגלעד שליט עדיין בכלא. וכל עוד גלעד שליט בכלא, אני אישית לא מוכן לסלוח על כך לראש הממשלה שלנו. אפילו לא ביום הכיפורים.
…
(פורסם ב"גלובס" – 2 אוקטובר 2011)
