הזעזוע הכבד, הכרוך בהכרה ש"אחרי החגים" כבר כאן, גורם לי להתרפק על זכרונות מהחופשה המתמשכת, שהתחילה מתישהו, כששר הפנים הזכיר לכולנו את היותינו מדינה פרימיטיבית, בהעבירו אותנו לשעון חורף בשיאו של קיץ לוהט.
את חופשת הסוכות התחלנו בצפון הארץ. רגע לפני שאנחנו יוצאים לדרך הילדים מוודאים איתנו כדרכם שבשיגרה, שבצימר בו נישן יש טלויזיה, יש כבלים ויש חיבור אלחוטי לאינטרנט. "לא, לא ולא" מדווחת להם אשתי היקרה בחדווה, ובאותו רגע, אל מול הזעזוע הניבט אליי מעיני הדור הצעיר, אני נזכר שהעובדות הקטנות האלו נחסכו משום מה גם ממני. א' מוודא שלפחות חשמל אמור להיות בביקתה שלנו, שבן רגע הידרדרה ממעמד של צימר רומנטי וקסום לצריף עץ עלוב ומיושן. ומאחר שהתשובה חיובית, הוא ממהר להכשיר את האיי-פד החדש שלו, מתנת הבר מצוה מהדודים מאמריקה. במסגרת מתנות הבר-מצוה שלו התקבל גם כרטיס לרכישת סחורות וירטואליות באיי-טיונס, והכרטיס הזה משמש אותו לרכישת שישים שירים וארבעה סרטים, מה שיכול להקל במשהו על חופשה משפחתית במחיצת הורים שמתכוונים, אבל ממש מתכוונים, ללכת ברגל יותר ממאתיים מטר ביום, לטפס על מספר גבעות, לשוט בקייאקים, לשחות במי הירדן, לבקר באתרים הסטוריים ולאכול בחיק הטבע. כל זאת, כמובן מבלי להתחשב בעובדה, שהפועל משחקת בשבת, ובצימר העלוב שלנו אין אפשרות לצפות בשידור הישיר.
ביום שלישי שעבר, בחזרה לחיק הציויליזציה, אנחנו נוסעים לבלומפילד, כדי לעודד את הפועל תל אביב. דוד, שותף בג'מיני, לוחץ את ידיי באיזור הקופות. עמוק בלב שנינו מהמרים על גובה ההפסד, אבל מחייכים באופטימיות זה לזה. ירון, האיש מאחורי הבלוג the.co.ils , התפנה מאירגון הכנס הבא של TWS 2010 וממהר לתפוס את מקומו בשער 8. אבי, לשעבר מבטרי ונצ'רס, מנופף אליי מהיציע שמעלינו. עדי, מנכ"ל של חברת סטארט-אפ מצליחה, יושב על ידי וסוגר עיסקה נוספת בבלקברי שלו, תוך כדי המשחק. בבית, באותו הזמן שהפועל מפסידה בכבוד על כר הדשא, נטענת למחשבו האישי של א' הגירסה האחרונה של Civilization, משחק האסטרטגיה שנמכר עד היום בכ 10 מליון עותקים (50 דולר לעותק) ומאפשר לשחקן ליהפך לשליט העולם על ידי הנהגת הציויליזציה דרך שלבי התפתחות המין האנושי. כשאנחנו מגיעים הביתה, צרודים ועייפים, המחשב תקוע. אנחנו מתקינים DirectX, מסלקים שיירים של Visual C++ (מאיפה זה הגיע, לעזאזל?) ומבצעים פעמיים Reset למחשב, ואנחנו מוכנים לכבוש את העולם.
"אחד הדברים שאני הכי אוהבת בחגים זה שאני נזכרת בימים שאנחנו היינו ילדים", אומרת לי אשתי היקרה במבט מצועף, ביום החופשה האחרון, "תראה איך הילדים שלנו מבלים אתנו, בדיוק כמו שאנחנו בילינו עם ההורים שלנו פעם". אני מביט על שיר – השקועה בעידכון תמונות בדפי הפייסבוק שלה, ל' – שמנתח את תגובות אוהדי הפועל תל אביב למשחק בפורום האדומים, א' – ששקוע בפרק לא חינוכי נוסף מתוך "איש משפחה" המתנגן לו מתוך האיי-פד שלו, י' – שמחסל אויבים בדייקנות וביעילות של חייל קומנדו מיומן במשחק המלחמה האכזרי שאסור לו לשחק על האקס-בוקס 360 שלנו ומשיב לעברה: "בדיוק כמו פעם, אכן – כמה נחמד."
…
(פורסם ב"גלובס" – 3 אוקטובר 2010)
