אחרי התייעצות עם שותפי הנאמנים אנחנו מחליטים להתקדם מהר. "תן להם תשובה חיובית, תוודא שהם מבינים שאין קרן שיותר מתאימה להם, תמצא כבר את הסיבות, תגיש Term Sheet במהירות, תהיה נדיב בתנאים!" הם מייעצים לי בערבוב קולות נלהב. נרגש למדי אני מרים טלפון אל מנכ"ל החברה.
"החלטנו לתת לכם תשוכה חיובית" אני מבשר לו, "אנחנו נלהבים כמוכם מגודל ההזדמנות והיינו רוצים להיות השותפים שלכם להצלחה. מאוד התרשמנו מהטכנולוגיה שלכם, כמו גם מה"ויז'יון" של החברה. אתם צוות מרשים של יזמים ולהערכתנו תוכלו לקחת את החברה לאיי-פי-או ועוד הרבה יותר. מה דעתך שניפגש במקום צנוע ושקט, אולי מסעדת "רפאל", כדי לדון בפרטי העיסקה? אשמח להזמין לנו בקבוק יין באלף שקל כדי לחגוג. הבטחתי לך שאנחנו קרן שזזה מהר, והנה אנחנו מקיימים."
מאחר שבן שיחי מעבר לקו שומר על שתיקה רועמת, אני חוזר על דברי, רק שהפעם עולה מחיר הבקבוק לאלפיים שקל. שוב שתיקה, ולבסוף הוא מגיב, בקול נמוך ובאיטיות.
"תראה, לא ציפיתי לתשובה כזו, ועוד כל כך מהר", הוא אומר בקול מריר, "אולי תבחנו מחדש את ההערכות שלכם לגבי גודל השוק?" "אנחנו דוקא מרגישים מאוד בנוח. התייעצנו עם אנליסטים, וברור לנו שגדלי השוק שהערכתם הם אפילו צנועים יחסית" אני מנסה להרגיע אותו.
"עם כל הכבוד", עכשיו הוא כבר בבירור כועס, "רק אתמול קיבלנו דו"ח חדש מגארטנר, שחותך את גודל השוק שלנו בכתשעים אחוז, ומעריך שחמש שנים מהיום גודלו יצטמק למחצית מגודלו של שוק חובבי מיץ האבוקדו בעולם." אני סופג מהלומה אבל מתאושש במהירות. "הטכנולוגיה שלכם ייחודית וממש מרשימה אותנו. ועוד השכלתם להגן על עצמכם בפטנטים. מזמן לא פגשנו חברה עם כזה עומק טכני."
"כן, באמת רציתי לעדכן אותך. שלשום קיבלנו שתי תביעות על הפרת פטנטים – האחת ממיקרוסופט והשנייה מסיסקו. הן העניקו לנו שבועיים כדי לשלם עשרה מליון דולר לכל אחת מהן, או – לחילופין – להעביר לידיהן בשני עותקים את כל שורות הקוד שלנו. כנראה נבחר באופציה השנייה, מכיוון שממילא תשעים ותשעה אחוז מהתוכנה שלנו הם קוד פתוח שהורדנו מהרשת."
עוד לא הכל אבוד, ולכן אני מצליח להגיב. "אתם יזמים משכמכם ומעלה. הייתם גורם מכריע בהחלטתנו להשקיע. לא תמיד מוצאים צוות כזה." שתיקה מעבר לקו, ולאחריה אנחה ארוכה. "אם כבר מדברים, חשוב שתדע, שהשותף שלי למיזם, חברי מזה שנים, ברח בסוף השבוע לחו"ל ביחד עם אשתי. הם השאירו לי את שני ילדיו ואת שלושת ילדי ובפתק שהשאירו דרשו שאדאג לכל מחסורם של הילדים ולחינוכם עד שיגדלו. לאור זאת מיניתי אתמול את יוסי, סטודנט שנה ראשונה לעיצוב גראפי, למנכ"ל. שוב אני קורא לכם לשקול את החלטתכם."
"תגיד, אולי בכל זאת ניפגש כדי לדבר? אני זקוק עכשיו די נואשות לבקבוק יין טוב" אני מתחנן.
"עשית עלי רושם טוב", הוא מתרצה, "אם תבטיח לי שבאמת תשקלו שנית את החלטתכם האומללה, אשמח להיפגש. מה דעתך על מקדונלד'ס בעוד שעתיים? אני אוסף את הילדים מהגנים ומבתי הספר ובא איתם ישר לשם. תביא את היין איתך."
…
(פורסם ב"גלובס" – 21 ספטמבר 2008)
