שנה של אחריות

שוב הגענו אל הימים היפים הללו, לקראת החגים. בדרך לירושלים כבר ערוכים החצבים על אם הדרך ובשדותינו עפרוני  אומר שירה (פרס מובטח למי שיכתוב ראשון כאן למטה את שם השיר היפה המצוטט כאן). כולנו נחמדים, מלאי אהבה ואופטימיות ובשל כך הננו מקפידים לשלוח ברכות אישיות לכל אהובינו וחברינו. בדואר אלקטרוני כמובן. המשקיענים שבינינו מקפידים לפתוח כל ברכה אלקטרונית ולעיין בה בכובד ראש. הציניקנים קבעו מבעוד מועד חוקים בתיבת ה INBOX  שלהם, כך שברכות לבביות לראש השנה יימחקו עוד בטרם יחדרו לתחומה. יש כאלה, שידליקו את ההודעה שלהם ל Out Of Office , ויחזירו בה אוטומטית איגרת אלקטרונית לכל מברך אוהב, משהו בסגנון: "חבר יקר, תודה שחשבת עליי. אני מוצף בברכות אלקטרוניות ובשל כך אינני מסוגל לעבוד, לחשוב או להתרכז. אנא ראה את תשובתי האוטומטית הזו כתודתי האישית והכנה לך על הודעתך החביבה. הנני מאחל לך כל טוב, שנה טובה והרבה בריאות!"

האס-אם-אסים הראשונים כבר החלו להגיע. חנות האופטיקה השכונתית שלנו מיהרה לאחל לי אושר ובריאות עוד בשבוע שעבר. סוכן הביטוח אוהב אותנו ושלח לנו לוח שנה. המוסך מבטיח לנו אריכות ימים באס-אם-אס מנוסח היטב. מי שמתכוון לשלוח מסרונים, כדאי שיזדרז. מה שלא יישלח ביממה הקרובה, יתקע בתור המסרונים הגדול ביותר בעולם ויגיע ליעדו מאוחר מדי. לא מפתיע לקבל מסרון שנה טובה כשאתה מיסב לסעודה מפסקת בערב יום הכיפורים. בשנה שעברה קראתי כאן לחברות הסלולר לאפשר לנו לברך זה את זה בחינם לקראת החגים. הן ממילא מרויחות מספיק. אוקיי, הן לא ממש התרשמו מהקריאה הנרגשת שלי. לפחות שיחזירו כסף למי שישלחו עשרות מסרונים שלא יגיעו ליעדיהם בזמן.

בתוך כל הברכות והאיחולים, לאושר ובריאות, אריכות ימים, שמחות משפחתיות, הצלחה, עושר וחוכמה וכיוצא באלה, אני רוצה להוסיף ברכה אחת משלי לשנה החדשה: מי יתן שתהיה זו שנה של לקיחת אחריות.

הלואי ש"מנהיגינו" יקחו אחריות אמיתית על עתידנו כאן; שיגלו את האחריות הנדרשת כדי לקבל החלטות כואבות ואמיצות לגבי העתיד שלנו במזרח התיכון; שיחשבו על עתיד המדינה ואזרחיה לפני שידאגו לעתיד הקואליציה; שיבינו שהם אחראים לביטחון של כולנו ולא רק של קבוצות מיעוט שיודעות לצעוק יותר וללחוץ איפה שצריך; ושיפנימו שהביטחון של כולנו לא נמדד רק בכמות הטנקים בחזית, בכוחו של חיל האויר או בעוצמת הנשק הסודי שלנו; הביטחון שלנו מתבסס על החוסן החברתי שלנו, על חלוקה צודקת של הנטל, על מדיניות כלכלית שנותנת לכולנו הזדמנות שווה ומטפלת כנדרש באלה שלא עמדו בקצב ונשארו מאחור. במילים אחרות, מי יתן ש"מנהיגינו" (מילה מחמיאה מדי לרבים מהם, תסכימו איתי) יקחו אחריות על הצדק החברתי, שהעם כל כך דורש.

ומנגד, זוהי שנה של לקיחת אחריות אזרחית. העם אמר את שלו והוא צריך להמשיך לדרוש צדק חברתי. האזרחים במדינת ישראל לקחו אחריות על עצמם באופן המרשים ביותר , שהדהים בעיקר את "מנהיגינו" מימין ומשמאל, מהקואליציה ועד האופוזיציה, שלעולם לא האמינו כי העם בישראל מוכן לקחת על עצמו אחריות. מי יתן ובשנה המתחדשת עלינו לטובה ימשיכו מנהיגי הסטודנטים והשכונות, אנשי המעמד הבינוני ובני שאר המעמדות, עובדי הנמלים ופועלי ההיי-טק, היזמים והמנהלים וכל מי שקמים בבוקר, עובדים קשה ומגדלים את ילדיהם לאהוב את המדינה הזו, מי יתן וכל אלה ימשיכו לקחת אחריות על עתידנו כאן וימשיכו לדרוש צדק אמיתי.

ולבסוף, הגיע הזמן שכולנו ניקח אחריות על עתידו של אזרח אחד, צעיר בן 25, חייל צה"ל, השבוי בידי אוייב אכזר וציני כבר למעלה מחמש שנים. גלעד שליט נמק בכלא שנים ארוכות כי הממשלה ששלחה אותו להגן על המדינה לא מוכנה לשלם את המחיר ומעדיפה לגלות אחריות כלפי בוחריה ולא כלפי לוחמיה ומגיניה. גלעד שליט עדיין שבוי  והאחריות לכך נופלת על כל אחד מאיתנו, שלא צעק מספיק, שלא הפגין, שלא התלונן, שלא כתב, או מחה, או הטריד את מי שצריך, על מנת שהאחראים לעניין יגלו אחריות, יפגינו אומץ לב ויחזירו אותו הביתה.

שנה טובה לכולנו, שנת אחריות!