הימים החגיגיים האלה, בין מועד לחופשה לצום ולעוד חופשה, שלמרבה הצער כבר חולפים להם ביעף, מתאימים מאין כמוהם להחלטות כבדות משקל, שישפיעו על חיינו בשנה שנפתחה עלינו לטובה. הנה כמה מההחלטות לקראת השנה החדשה, המועמדות לאימוץ על ידי החתום מטה, כבר בימים הקרובים, בהנחה שיעברו את הסינון הראשוני ויימצאו ראויות ליישום.
להיות נחמד. אין כמו ביקור עבודה קצר בארצות הברית, אחד מני רבים, כדי להזכיר לי שוב, עד כמה פשוט להיות נחמד לאנשים. לחייך אל זר במעלית, לברך בבוקר טוב את מי שעומד על ידך בתור, לשתף ידיעה מעניינת עם הגברת שיושבת מולך ברכבת התחתית. חיוך לא עולה כסף, הוא אפילו לא כרוך במאמץ משמעותי. אבל אצלנו, במדינתנו הלחוצה והמיוזעת, הוא מצרך נדיר וקשה להשגה. אז השנה הזו נפתחת בחיוך רחב. אני מבטיח.
להיות נחמד ליזמים. העבודה שלי כמשקיע הון סיכון מחייבת ברוב המקרים מתן תשובה שלילית ומאכזבת לאנשים חכמים ואמיצים שהחליטו לצאת למסע ארוך ומפרך בדרך להגשמת חלומם. תשובה שלילית ממשקיע היא חוויה צפוייה, תכופה ביותר אבל תמיד מעצבנת ומתסכלת. אני רוצה לתת תשובות שליליות שמלוות בהסבר במידת האפשר, שמציעות גם עזרה ותמיכה, שמאחלות ליזמים שימצאו את המשקיע הנכון עבורם. אני מבטיח לנסות.
להיות נדיב, גם בעסקים. נכון, זה נשמע תמים ולא מציאותי, אבל win-win עדיין עובד פה ושם. לא צריך לנצח בכל ויכוח, לא חייבים להשיג את המכסימום האפשרי בכל משא ומתן. אני מחליט להיות נדיב ככל שאפשר, מקווה שבכך שלא חרצתי את גזר הדין שלי בעולם העסקים.
להקשיב. לקבל דיעות שונות. אני כמובן צודק, תמיד. אבל כמוני גם כולם סביבי כמובן צודקים, תמיד. מנקודת המוצא הזו אפשר לצאת להקשבה, לדו-שיח, להחלפת דיעות, לנסיונות שיכנוע. מתי בפעם האחרונה שיניתם את דעתכם בעניין עקרוני תוך כדי ויכוח? השנה אני רוצה למצוא הזדמנויות לשנות את דעתי בנושא חשוב. אני מבטיח לנסות.
לא להתרגז. לא בעסקים. לא בגלל מערכות השירות הציבורי הקורסות. לא מחוסר האונים המשווע של סוכנת שירות הלקוחות המעצבנת שלא פותרת את הבעייה שלי בסלולרי, באינטרנט, בעניין הכרטיסים למשחק של הפועל, בקשר להזמנה לטיסה לחו"ל. לא להתעצבן. אפילו לא לא מהפוליטיקאים שלנו. להישאר רגוע. להשתדל לחייך אל מצבים אבודים שכאלה. מבטיח לנסות.
להילחם בקיצוניות ובקיצוניים. אני מודה, שבדרך כלל אני מעדיף להתרחק מוויכוח עם מי שנמצאים באיזור הדימדומים. מי שמביעים דיעות קיצוניות, לפעמים הזויות. מי שמקללים את מי שחושב אחרת מהם. אני נמנע מהוויכוח איתם בעיקר מתוך התחושה שזהו בזבוז זמן וגם כדי להימנע ממתן הכרה למי שאינם ראויים שיכירו בהם. אבל, יותר מדי וויתרנו לעצמנו בנושא הזה. אז השנה אני מבטיח להילחם יותר. ובניגוד להבטחה הראשונה לעיל, אני גם לא רוצה להיות נחמד לקיצוניים. להיפך. אני מבטיח.
להמשיך לרוץ. כלומר, לרוץ במקום. בימים אלה, כל בר דעת הוא מינימום ספורטאי טריאתלון. החבר'ה פותחים את השבוע בסיפורי אימים על שמונים הקילומטר שגמאו בשבת על אופני השטח המדוגמים שלהם עוד לפני הנץ הזריחה, בדרכם לשלושה קילומטרים שחייה בים גבה גלי קפוא למדי, שלאחריהם רצו להנאתם עשרים קילומטר בעלייה תלולה. וכל זה הספיק להיות מתועד בתמונות מרהיבות בדף הפייסבוק שלהם עוד לפני שהשכמתי קום בשבת. לאור כל זאת, אני מחליט להמשיך לרוץ לי להנאתי על מכשיר הריצה הביתי שלי, אל מול מסך הטלוויזיה המשכיח ממני את ייסורי הריצה ומאפשר לי זמן איכות נטו עם גיבורי הסיטקומים האמריקאיים האהובים עליי. אני אמשיך לרוץ השנה, במקום.
להמשיך ליהנות מאוכל. ידוע לכל, שהנאה מאוכל היא אחד מחטאינו הקדומים, שנגזר עלינו לכלותם מהעולם. אלו הם ימי הזוהר של אוכלי הקטניות והעשבים, של הצמחונים והטבעונים, גורסי הירקות, סוחטי המיצים הטבעיים, צרכני מזונות נטולי גלוטן, נטולי סוכרים, נטולי שומנים ונטולי קפאין. בקיצור, נטולי טעם החיים. אבל, דווקא לאור האיום המתגבר מכל האנשים הבריאים הללו שמסביבנו, חובה עלינו, חובבי ומקדשי המזון הטעים, שמספרם הולך ופוחת ברחבי העולם, לדעת להמשיך ליהנות ממנת בשר עסיסית, מטובלת היטב ובמידת העשייה הרצויה. רק במידה כמובן, רק במידה. השנה אמשיך ליהנות מאוכל טוב.
להמשיך לזכור את סדרי העדיפות האמיתיים בחיים. אין כמו משפחה אוהבת וחברים תומכים. האושר האמיתי הוא לדעת שכל אלה סובבים אותך בשפע. הבריאות חשובה יותר מכל ההון שבעולם. חלומות מתגשמים אם עובדים קשה כדי לגרום להם להתממש. המזל בא מבפנים. לעשות למען האחר. כל זה נכון לכל שנה ויהיה נכון גם בשנה הזו. את זה קל להבטיח וגם לקיים.
…
פורסם ב"גלובס" – 7 אוקטובר 2014
…
(בתמונה: טיול שלכת הבוקר ב Palisades Park צפונית לניו יורק. הבטחה: השנה גם נמשיך לטייל ככל שנוכל)
תגובה אחת
הכל קניתי, רק לא את נושא האוכל…
אז מה? רק לאוכלי חיות ניתן לייחס חיבה למזון טעים? הצמחונים והטבעונים הינם חבורת סגפנים המתנזרים מתענוגות האוכל? יתכבד כל אוכל בשר ויתנסה בארוחה צמחונית טובה ואז נדבר. וכאן המקום לשלוף את הפתגם הנדוש ש"על טעם ועל ריח…"
טעם הוא גם דבר נרכש, תלוי תרבות וסביבה. אדם הודי יביט על "אוכלי פרות" בתמיהה מהולה בבוז. וקשה לקרוא לאוכל ההודי חסר טעם.
ויש שיטענו שמי שמתענג על בשר "מיושן" (קרי אכול תולעים), רווי הורמונים ונוטף שומן הוא זה שראוי לזקיפת גבה… אבל כאמור – על טעם ועל ריח וגו'.
המין האנושי התקדם. האם מי שנוסע ברכב מנועי "מפספס" את החוויה של רכיבה על סוס? וזה שחורש עם טרקטור "מפספס" את ההליכה אחרי צמד שוורים בשדה? אנחנו כבר לא נדרשים להשתמש בחיות לביצוע מלאכות או להתנייד. וכמו שמצאנו מקורות אלטרנטיבים ל"כוחות הסוס" הנדרשים, גם בנושא המזון התקדמנו. אין כבר צורך בבשר חיות על מנת לספק את שלל החלבונים והוויטמינים שאנחנו זקוקים למחייתנו.
אז כמו שרוכבי הסוסים הסתכלו בבוז על נהגי המכוניות הראשונים, גם אוכלי הבשר יימצאו עצמם בעוד דור או שניים כזן נכחד- בבחינת ה"איימיש" של העולם הקולינרי המודרני.
וכל האחרים? מן הסתם ייהנו ממזון סינטתי שהודפס במדפסת תלת-מימד, עם המרקם, הטעם והריח שאהובים עליהם אישית.
וכאמור – עם כל שאר ההחלטות אני מסכים ומברך בכל לב… שנה טובה 🙂