הדרכון הלא ביומטרי החדש שלי

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

הכל התחיל לפני כשנה וחצי בעת ביקור משפחתי בסין הרחוקה. השוטרת הסינית הקשוחה בביקורת הגבולות של שדה התעופה בבייג׳ין, נטלה את הדרכון הישראלי האהוב והמשומש היטב שלי, דרכון עבה במיוחד – גרסת אנשי עסקים – ועיינה בקפידה במסמך. חותמות מעשרות יעדים אקזוטיים ברחבי העולם ריצדו מול עיניה החושדות והיא עצרה בחוסר אמון מול החותמת המסתורית של הנקודה הכי דרומית בארץ האש שבארגנטינה, או כפי שהיא מופיעה בחותמת הצבעונית בדרכון – "נקודת סוף העולם", בתוספת תמונתו של בעל החותמת, הארגנטיני בעל הזקן המפואר, שזוכה לקשט אלפי דרכונים מכל קצוות תבל.

השוטרת שאלה אותי באנגלית רצוצה מספר שאלות מכשילות לגבי נסיבות ביקורינו בסין ולאחר שאיכשהו ריציתי את חששותיה, היא פתחה את הדרכון לרווחה, שיטחה היטב את דפיו והעבירה אותו בסורק האלקטרוני שלה, מה שאיכסן את נתונינו לנצח נצחים במאגרי המידע הסיניים.

ואולם, בעצבנותה כי רבה, הצליחה השוטרת הקשוחה גם לקרוע את הדף הכי חשוב בדרכון שלי – דף התמונה והפרטים האישיים – לשניים. עיון קצר בפניה החתומות לימד אותי שהיא לא מתכוונת להתנצל או להציע לי ולמשפחתי סופשבוע חינם בבית מלון מפואר בבייג׳ין כפיצוי על עוגמת הנפש. הודיתי לה בנימוס רב ופנינו לדרכנו.

מאוחר יותר במלון, באמצעות נייר דבק שנקנה בקיוסק מקומי ביצעתי הדבקה מושלמת של הדרכון. מושלמת עד כדי כך שעשרות בדיקות של שוטרי גבולות בארצות שונות ברחבי העולם מאז ועד עצם היום הזה לא איתרו את ההדבקה הזו, שהסתירה את הנזק שנגרם לדרכון שלי על ידי נציגת ממשלת סין. עד כדי כך, שאני בעצמי שכחתי את דבר קיומו של הפגם הנוראי במסמך הכי חשוב אצלנו בבית. אחרי הכתובה כמובן.

אבל, בבוקר שאחרי ליל הסדר האחרון התגלה הנזק במלוא חומרתו. שוטרת הגבולות הישראלית הסכימה להעביר את משפחתי היקרה לצד השני של המעבר בנתב״ג רק לאחר הכנסת הערת אזהרה במחשב משרד הפנים, שבגללה מעולם לא יינתן לי יותר לצאת מגבולות ארצנו בעזרת המסמך הפגום.

מה שהביא אותי אתמול בבוקר, יום המימונה החגיגי, אל משרד הפנים בנתניה, היישר למקום 433 בתור לחידוש דרכוני. וזו, כידוע לכל, חוויה מלמדת, בכל פעם מחדש. וגם מעוררת מחשבות: האם בעידן הזה, של עולם מקוון, מחובר ומחבר, באמת זקוקות מדינות העולם למסמך נייר פיזי לצורך זיהוי ומתן אישורי כניסה ויציאה? האם באמת הטבעתה של חותמת דיו מיושנת למדי היא האמצעי היעיל ביותר לעקוב אחרי תנועותיהם של נוסעים ברחבי העולם? ואולי דווקא השימוש הערכאי הזה בטכניקות העולם הישן עוד איכשהו מצליח לשמר את פרטיותנו וביטחוננו האישי, בעולם שהופך את כולנו לזהויות דיגיטליות, אוסף של ספרות בינריות, סדרות של "0" ו – "1", הניתנות לגניבה ולניצול על ידי פושעי סייבר למיניהם?

לפחות לשאלה האחרונה הזו נתתי אני את תשובתי האישית אתמול, בכך שסירבתי באדיבות להצעה להתחדש עם דרכון ביומטרי. עם כל הכבוד שיש לי, ויש לי הרבה כבוד, להיותנו מעצמת סייבר ואומת הסטארט-אפ, אני מטיל ספק ביכולתה של מדינת ישראל (או כל מדינה אחרת, כולל אמריקה הגדולה) לשמור את נתוני המאגר הביומטרי בפני התקפות. גם המוטיבציה הגדולה שמדינת ישראל ניסתה לתת לי אתמול, בדמותו של דרכון ביומטרי חינם (לעומת 450 שקל מופקעים לחלוטין לדרכון עסקי מחודש), לא שיכנעה אותי לוותר על תחושת הניצחון, שלפחות במלחמה קטנה אחת שלי כנגד האח הגדול, יצאתי – בינתיים – כשידי על העליונה.

חותמת "סוף העולם", הארגנטיני המזוקן והמפורסם

(פורסם ב"גלובס" – 23 אפריל, 2014)

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.