אז והיום

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
בשבוע שעבר נפטר באשדוד רב החובל מיכה זנד. מאות ליוו את מיכה בדרכו האחרונה ביחד עם בני משפחתו. החברים הטובים היו שם. רן פקר, הטייס המהולל. צורי שגיא מהצנחנים. גדי שפי מהשייטת. מרקו אשכנזי, שהשתתף בהשתלטות על חוטפי מטוס סבנה, וזכה פעמיים לעיטור המופת. ועוד רבים וטובים, לוחמי הארץ הזאת ואוהביה. נפקדו שם החברים הטובים, שאינם כבר כאן, וביניהם עזרא קדם ("כריש"), איש חיל הים, ורפול, וגדעון מחניימי, ומנחם דיגלי, מפקדה הנערץ של סיירת מטכ"ל.


כשעמדתי שם, בהלויה של מיכה, לא יכולתי שלא לחשוב על ההבדלים שבין אז לבין היום. פעם היה פה דור של אנשים שלחמו על עצם קיומה של המדינה הזו. מי שלא גדלו לתוך קיומה המובן מאליו של מדינה יהודית בלב מזרח תיכון עוין, חיו בידיעה שהעתיד שלנו כאן תלוי בנכונות שלהם לעשות מה שצריך כדי לשמור על עצמאותנו. והם עשו.

אנחנו חיים היום במדינת ישראל חדישה ובעלת ביטחון עצמי, לעיתים אפילו מופרז משהו. הילדים שלנו מעריצים את מייקל לואיס , מכירים בעל פה את שמות כל גיבורי "הישרדות", ועוברים לדום כשטל מוסרי מחייך על המירקע. כשהם גדלים הם שואפים להיות כוכב קולנוע, דוגמנית, או שחקן כדורגל. הם מכירים את הביוגרפיה של סטיב ג'ובס לא פחות טוב מאשר את סיפור חייו של יצחק רבין. ואתם יודעים מה? זה בסדר גמור. זה אומר שהדור ההוא, שמפנה עכשיו את הבמה לטובת דור ההיי-טק והאס-אמ-אס, עשה פה עבודה טובה, והכשיר לנו קרקע לא רעה לנסות לחיות כאן כמו סתם עוד מדינה נורמלית. אולי. רק חשוב, שהנוער שגדל כאן יידע מנין באנו ולמה אנחנו כאן.

מיכה זנד נולד בישראל להורים שהצליחו לברוח מגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון. הוא היה לרב חובל בגיל צעיר והפליג במשך שנים רבות, כשהוא נושא את דגל ישראל בגאוה ברחבי העולם. לימים התמנה לרב החובל של נמל אשדוד. מיומנותיו כרב חובל עמדו לרשות המדינה במשימות עלומות ובשירות ביטחון שוטף. הוא היה שותף סוד ואף השתתף כאחד המפקדים במבצע שרבורג. את הבשורה על הולדת צעיר בניו קיבל אי שם באיזור האגם המר במצרים, לאחר חודשים של היעדרות מהבית, אחרי מלחמת יום הכיפורים. במשך שנים רבות, גם לאחר פרישתו משירות פעיל, המשיך מיכה בהתנדבות בפעילות צבאית ובטחונית, ובסיוע מקצועי ליחידות צה"ל המיוחדות. בביתו תלויה עדיין בצנעה תודה אישית בכתב ידו של סא"ל יוסי קורקין, קצין הקומנדו הימי שנהרג בפשיטה בדרום לבנון.

מיכה הותיר אחריו שני אחים, אשה נפלאה, בת ושני בנים, ותשעה נכדים מקסימים. ארבעה מתוכם הם ילדי שלי. הנכדים של מיכה יודעים מה מציינים בי"א באדר, ומה קרה במבצע שרבורג. הם גם מכירים את ברכות יום הששי, והם אפילו ידקלמו בלי קושי רב את "ההר הירוק" או את "העגורים". הנכדים האלה גדלים במדינה של היי-טק ושל גדג'טים, הם שולטים במסנג'ר ובצ'אטים, ומפליאים באס-אמ-אסים. אבל הם גם יודעים היטב מנין באו, ולכן הם יידעו בעתיד לאן עליהם ללכת.

מיכה זנד היה בן 72 במותו. בהלויתו ליוו אותו צלילי השיר "הו רב חובל", בתרגומה של נעמי שמר, ומתוכו אצטט כאן מספר שורות לכבודו של מיכה, איש המשפחה, אוהבה בלי די של ארץ ישראל ושל שיריה:

"עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם.

נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי הים.
כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל,
על הסיפון עליו נפל אבי, רב החובל."
(פורסם ב"גלובס" – 9 מרץ 2008)

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *