כשעמדתי שם, בהלויה של מיכה, לא יכולתי שלא לחשוב על ההבדלים שבין אז לבין היום. פעם היה פה דור של אנשים שלחמו על עצם קיומה של המדינה הזו. מי שלא גדלו לתוך קיומה המובן מאליו של מדינה יהודית בלב מזרח תיכון עוין, חיו בידיעה שהעתיד שלנו כאן תלוי בנכונות שלהם לעשות מה שצריך כדי לשמור על עצמאותנו. והם עשו.
אנחנו חיים היום במדינת ישראל חדישה ובעלת ביטחון עצמי, לעיתים אפילו מופרז משהו. הילדים שלנו מעריצים את מייקל לואיס , מכירים בעל פה את שמות כל גיבורי "הישרדות", ועוברים לדום כשטל מוסרי מחייך על המירקע. כשהם גדלים הם שואפים להיות כוכב קולנוע, דוגמנית, או שחקן כדורגל. הם מכירים את הביוגרפיה של סטיב ג'ובס לא פחות טוב מאשר את סיפור חייו של יצחק רבין. ואתם יודעים מה? זה בסדר גמור. זה אומר שהדור ההוא, שמפנה עכשיו את הבמה לטובת דור ההיי-טק והאס-אמ-אס, עשה פה עבודה טובה, והכשיר לנו קרקע לא רעה לנסות לחיות כאן כמו סתם עוד מדינה נורמלית. אולי. רק חשוב, שהנוער שגדל כאן יידע מנין באנו ולמה אנחנו כאן.
מיכה זנד נולד בישראל להורים שהצליחו לברוח מגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון. הוא היה לרב חובל בגיל צעיר והפליג במשך שנים רבות, כשהוא נושא את דגל ישראל בגאוה ברחבי העולם. לימים התמנה לרב החובל של נמל אשדוד. מיומנותיו כרב חובל עמדו לרשות המדינה במשימות עלומות ובשירות ביטחון שוטף. הוא היה שותף סוד ואף השתתף כאחד המפקדים במבצע שרבורג. את הבשורה על הולדת צעיר בניו קיבל אי שם באיזור האגם המר במצרים, לאחר חודשים של היעדרות מהבית, אחרי מלחמת יום הכיפורים. במשך שנים רבות, גם לאחר פרישתו משירות פעיל, המשיך מיכה בהתנדבות בפעילות צבאית ובטחונית, ובסיוע מקצועי ליחידות צה"ל המיוחדות. בביתו תלויה עדיין בצנעה תודה אישית בכתב ידו של סא"ל יוסי קורקין, קצין הקומנדו הימי שנהרג בפשיטה בדרום לבנון.
מיכה הותיר אחריו שני אחים, אשה נפלאה, בת ושני בנים, ותשעה נכדים מקסימים. ארבעה מתוכם הם ילדי שלי. הנכדים של מיכה יודעים מה מציינים בי"א באדר, ומה קרה במבצע שרבורג. הם גם מכירים את ברכות יום הששי, והם אפילו ידקלמו בלי קושי רב את "ההר הירוק" או את "העגורים". הנכדים האלה גדלים במדינה של היי-טק ושל גדג'טים, הם שולטים במסנג'ר ובצ'אטים, ומפליאים באס-אמ-אסים. אבל הם גם יודעים היטב מנין באו, ולכן הם יידעו בעתיד לאן עליהם ללכת.
מיכה זנד היה בן 72 במותו. בהלויתו ליוו אותו צלילי השיר "הו רב חובל", בתרגומה של נעמי שמר, ומתוכו אצטט כאן מספר שורות לכבודו של מיכה, איש המשפחה, אוהבה בלי די של ארץ ישראל ושל שיריה:
"עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם.
