עם כל מופע של גזענות אנחנו מפסידים עוד קצת. לא הפסדנו בקרבות הכי קשים. ניצחנו במלחמות הכי מרות שנכפו עלינו. הקמנו מדינה, מעטים מול רבים, הגנו עליה בהצלחה ובמחיר נורא של עשרות אלפי קרבנות. עמדו לצידנו שילוב של חוסן רוחני, אומץ ונחישות, תחושה של שליחות וצדק הסטורי והידיעה שאין לנו ארץ אחרת. ואם תרצו, גם השגחה עליונה.
אבל התחלנו להפסיד. כי הרשינו לעצמנו להתבהם. לגדל בתוכנו שונאים, מסיתים ומקללים. גזענות ושנאת אחים הן תעודת אחריות לחורבן הבית השלישי. כבר היינו שם לפני כאלפיים שנה. ועכשיו, שוב קמו בתוכנו שונאי ישראל, בני עמנו, שעובדים במרץ על החורבן הבא.
והם עושים זאת בהצלחה לא מבוטלת. החל מפוסטים אומללים שמביעים בגאווה ובלי שום בושה דברי גזענות בוטים ובלתי חוקיים בעליל (כלומר, במדינת חוק, כזו שחלמנו לבנות כאן). והמשך בהפגנות מוסתות ואלימות שקוראות לשרוף ערבים, להרוג שמאלנים ועוד דברי תועבה שכאלה. שלא לדבר על מקרי בריונות, פשעי שנאה, גרזן בראש של אוהד כדורגל, שריפת ילד ערבי ביער בירושלים, תג מחיר, רצח ראש ממשלה. כי אין הבדל בין מי שקורא בפייסבוק לשרוף עיתונאים לבין מי שלוחץ על ההדק מתישהו בהמשך. תפיסת עולמם זהה, זה רוצח במשיכת קולמוס וזה יוצא לבצע. כמו שאין הבדל בין המסית השפל במסגד לבין המרצח האכזר שתוקע סכין בגב של מתפלל יהודי בעיר העתיקה.
בכל יום שאנחנו מגלים סובלנות כלשהי להסתה, לבריונות ולגזענות אנחנו מפסידים עוד קרב במלחמה ההסטורית על הבית של העם היהודי. לא המרצחים השפלים שיוצאים לשחוט יהודים ולא שולחיהם, חיות האדם, גורמים לנו להפסיד. הרוצחים האלה גורמים לנו כאב נורא אבל רק מעלים את נחישותנו ואת האמונה בצדקת הדרך. את הרוצחים האלה ואת שולחיהם, המסיתים הבזויים, אנחנו ננצח.
מי שבאמת פוגעים בחוסנה של מדינת ישראל ובחוסנו ההסטורי של העם היהודי הם המסיתים, השונאים, מלבי שנאת האחים וההרס, הגזענים. וזה קורה בכל רגע, עם כל פוסט חדש של שנאה, גזענות, הסתה וקריאה לאלימות. תכירו אותם: שונאי ישראל, מהרסיה ומחריביה. הם יוצאים מתוכנו.
תגובה אחת
מאמר מעניין