חיים ביחד, ישראל 2015

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

השבועות האחרונים היו אולי הכי רחוקים שאפשר מהכותרת שלנו הערב. הפיגועים, דקירות הסכינים, האבנים, ההסתה, הצהרות השנאה ההדדיות, ההשתוללות ברשתות החברתיות והתבטאויות הפוליטיקאים היו הכל חוץ מעידוד לחיים של דו קיום וסובלנות הדדית במדינת ישראל. אלה ימים שמסמנים את אובדן התקווה להרבה מאוד אנשים ומצד שני ימים משמחים למדי לכל מי שמסיתים ושופכים שמן למדורה הבוערת, כדי לוודא שהלהבות לא ידעכו לפני שיגבו עוד מספיק קורבנות וכאב. ועל רקע המאורעות האלה מצאתי את עצמי בסוף השבוע האחרון נוהג בדרכי צפונה, לנצרת, עיר מעורבת המייצגת בצורה נאמנה את המשמעות של החיים המשותפים של שני עמים על פיסת אדמה אחת קטנה. היעד שלי היה ההקאתון השנתי שאירגנו יזם ההיי-טק הנס שקור, הפועל ללא ליאות כבר מספר שנים לעידוד יזמות במגזר הערבי, ביחד עם הגברת רנין סאלח. תוך כדי נהיגה צפונה אל הרי הגליל התחתון, מרחק של כשעה מתל אביב אבל עולם אחר ומנותק כמעט לחלוטין מהבועה התל אביבית, אני מנסה לברר לעצמי האם אני פוחד מהנסיעה אל העיר הערבית הגדולה בישראל בעיצומם של הימים האלה. אחרי שאני מזכיר לעצמי את הפיגועים האחרונים בירושלים, תל אביב, קריית גת, רעננה וחברון, אני מתנחם בעובדה שאין מקום בטוח היום במדינת ישראל, בהנחה שהסתגרות בבית מאחורי מנעול ובריח איננה אופציה. וליתר ביטחון אני מעיף מבט על אלת הבייסבול המונחת לצידי במכונית, מאז שלמדתי לדעת שמקל 'סלפי' ומטרייה הם נשקים יעילים ורצויים במקומות בהם הביטחון האישי שהבטיחו לנו פעם "מנהיגינו" פשט את הרגל.

מזג אוויר נפלא משולב בנוף גלילי פסטורלי מקדמים את פניי בכניסה להאקתון בנצרת. החצר הגדולה של מלון סיינט גבריאל מאכסנת את משתתפי ההאקתון באווירה שקטה ומן הסתם גם מעוררת השראה. השלטים המתבקשים של נותני החסות מאירים פנים ומקבלים את פניהם של המבקרים הרבים. אירגון צופן, שנוסד על ידי יזמים יהודים וערבים, הפעיל כבר שנים לעידוד תעסוקה ושילוב ערבים בכלכלה הישראלית, הוא נותן החסות המרכזי לאירוע. הססמא המובילה בפרסום של צופן לקראת ההקאתון: "עושים את העולם למקום טוב יותר", הלוואי. כמו כן התגייסו לתמיכה באירוע אנשי ציבור מקומיים מנצרת וביניהם עימאד יונס מאלפא-אומגה וקבוצת אפיפי, שתיהן גורמים כלכליים משמעותיים ומשפיעים במגזר. בנוסף, חברות מובילות בהיי-טק הישראלי וביניהן גוגל, מיקרוסופט, אינטל וסיסקו הקצו משאבים לאירוע כאות לחשיבות שהן מייחסות לשילוב ערבים בכלכלה הישראלית. למרבה האירוניה, חלק מנותני החסות לא הגיעו להאקתון עצמו, אם אני מבין נכון את דבריו המנומסים של הנס שקור נאסר עליהם על ידי מחלקות הביטחון שלהם להגיע לנצרת, הרחוקה והמסוכנת.

שקור נותן לי סקירה על המתרחש במקום. כמאה וחמישים איש, כולל מנטורים, התייצבו להקאתון ביום שישי בבוקר. הם התחלקו לקבוצות, חלקן מעורבות בין יהודים וערבים. כמקובל באירועים שכאלה, המשתתפים הגיעו עם רעיון בלבד, או שהגדירו אותו בשעות הראשונות של ההקאתון. הם עבדו ברציפות, חלקם היו ערים כל הלילה, וכשהגעתי לשם בשבת בצהרים כבר היו רובם עסוקים בליטושים אחרונים לקראת הצגת המיזמים שלהם באירוע הסיום של ההקאתון. אנחנו מסתובבים בין השולחנות, משתדלים לא להפריע יותר מדי ליזמים השוקדים על הפרוייקטים שלהם, אבל זוכים מדי פעם להסברים מרתקים.

מוחמד ברייה מציג לנו את "voiced" – מנגנון נעילה מתוחכם עבור דלתות חכמות. המשתמשים המורשים להיכנס בדלת מקבלים בסמארטפון שלהם קישור, המוביל אותם להרשאה מוגבלת לפרק זמן מסויים ולמספר הכניסות האפשריות בדלת. הסמארטפון והדלת מתקשרים ביניהם באמצעות גלים מוצפנים, טכנולוגיה סודית שהיזמים אינם מוכנים לחשוף בפניי. למה זה טוב? אני שואל וברייה מסביר לי שבמקרים רבים אנחנו רוצים לאפשר כניסה חד פעמית מבוקרת ומוגבלת לבית שלנו, לחברת ניקיון, לטכנאי או לשליח.

אחרי שפתחנו את הדלת מספר פעמים (הדמו עבד!), אנחנו פונים אל אמיר חאיק, מפתח מובייל בחברת הסטארט-אפ טולונה, הממוקמת במת"מ בחיפה, שהגיע לכאן עם ארוסתו ניסאן אסעד, בוגרת הפקולטה לתעשייה וניהול בטכניון. ביחד עם פאדי חאיק מהנדס מחשבים בוגר הטכניון ועובד בגוגל בחיפה, ודורין דאניאל, מהנדסת חשמל בוגרת הטכניון ועובדת במעבדות HP הם פיתחו מוצר להגנה עצמית: מיכל המשלב גז פלפל עם מצלמה מקוונת. בשעת מצוקה, לחיצה אחת משחררת את הגז לכיוון התוקף ובמקביל גם מיייצרת שיחת טלפון למוקד חירום וגם ציוץ בטוויטר. פרויקט רלוונטי במיוחד לימים האלה, שזוכה גם להערכת השופטים המעניקים לו את המקום השני בהאקתון. 

בשולחן אחר עובד סלאח חוסיין מהכפר זיתא שעל יד  שכם, סטודנט למערכות מידע, בן 22. הוא הגיע לכאן אתמול אחרי שקיבל אישור מיוחד להיכנס לתחומי הקו הירוק. הוא. נפגש כאן עם מוחמד דראושה שעובד שאינטל ואיימן ג׳בארין מחברת הוט. ביחד הם מפתחים דיספנסר לתרופות עבור קשישים ששוכחים לקחת את התרופות שלהם בזמן או שחלילה עושים שימוש בתרופה הלא נכונה. 

והקבוצה הזוכה בהאקתון של נצרת השנה: "אברה קדברה" – מערכת שליטה ובקרה חכמה עבור אנשים מוגבלים פיזית. המערכת כוללת צמיד בקרה והשליטה במכשירים השונים מתבצעת באמצעות תנועות הידיים. הזוכים בפרס הראשון קיבלו חבילה שכללה נסיעה והשתתפות בתערוכת המובייל הגדולה בברצלונה, בתחילת 2016.

לקראת יציאתי מנצרת חזרה הביתה אני שואל את הנס שקור לתחושותיו בסיכום האירוע. "מבחינתי זה המשך ישיר למה שאנחנו עושים כדי לאפשר לאנשים למצות את המסוגלות שלהם", הוא אומר לי בחיוך האופייני שלו, איש אופטימי תמיד בסביבה קשה ולפעמים מייאשת, "דווקא בשבוע הזה מה שקורה כאן בנצרת מראה כמה חשוב שהשפיות תנצח ושאפשר ליצור בסיס איתן לחיים משותפים. אנחנו כאן כדי לאפשר את זה, לגרום לזה לקרות."

יום לאחר מכן, בכנס ה IATI לחברות הבינלאומיות הפועלות בישראל, אני מוצא הד לדבריו של הנס שאקור בדבריהם של יורם יעקובי, מנהל מרכז המו"פ של מיקרוסופט בישראל וזיקה אב-צוק, סמנכ"לית פיתוח עסקי בסיסקו ישראל. יעקובי הדגיש את הפערים הקשים הקיימים בין הרצוי למצוי בהיי-טק הישראלי, במיוחד בהיבט של זמינותו של כוח אדם איכותי ומשכיל. לדברי יעקובי המגזר הערבי, מהווה כיום רק כ 1% מכח העבודה בהיי טק. "אם לא נתגבר על האתגרים האלה מהר, נתקשה להישאר תחרותיים בסביבה הגלובלית. ההיי-טק הישראלי צריך עוד מהנדסים בכדי שיצדיקו את הגעתן של חברות רב לאומיות לכאן. מערכת החינוך לא יוצרת עבורנו את המהנדסים האלה ואנו, מרכזי הפיתוח הבינלאומיים צריכים להתגייס באופן אישי לנושא הזה".

ולדברי אב-צוק: "אנחנו בסיסקו יודעים שככל שהקבוצה מגוונת יותר פוטנציאל היצירתיות שלה גבוה יותר ולכן אנחנו מחפשים עובדים מקהילות שונות ומנסים ליצור קבוצות עובדים מגוונות. תעשיית ההייטק משוועת לעובדים מוכשרים. אנחנו מאמינים שתעשיית ההייטק יכולה לשחק תפקיד חשוב ביצירת לכידות חברתית – להוות דוגמא לכך בפתיחת הדלתות לעובדים ערבים ולחרדים ובכך כולנו נוכל להרוויח פעמיים – כעובדים בתעשיה וכאזרחים במדינה, התורמים לחברה פלורליסטית וצודקת יותר. דווקא עכשיו, כשהמצב קשה, יש לתעשייה תפקיד חשוב בתרומתה לשמירה על השפיות והובלת השינוי בחברה הישראלית."

יצאתי מהכנס של ה IATI בשעות הערב המוקדמות של יום ראשון, מעודד ואופטימי במידה מסויימת. הספקתי להגיע הביתה בזמן כדי לצפות בשידורים הישירים מזירת הפיגוע בבאר שבע, מהרצח המתועב ומהלינץ' המתועב לא פחות. חיים ביחד, ישראל שנת 2015. 

(פורסם ב"גלובס" – 20 אוקטובר 2015)

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.