מכתב לליאור בני הנחלאי

ליאור בני היקר,

אל תקשיב להוראות המטומטמות שמאפשרות לבחור פלשתיני עויין עם אגרופן בידו להתקרב למרחק נגיעה אל חייל צה"ל. תרים את הנשק ותאיים בקשיחות על כל מי שמעז להתקרב אליך או אל החיילים עליהם אתה מפקד בתנועות מאיימות.

דובר צה"ל הודיע אתמול ש"התנהגותו של החייל חריגה ואינה עולה בקנה אחד עם המצופה ממנו".

אני מודיע לך ליאור, שהתנהגותו של דובר צה"ל חריגה ואינה עולה בקנה אחד עם המצופה מדובר צה"ל.

הייתי מצפה שדובר צה"ל לא יוציא הודעה מגוחכת כזו, שלועגת למצב הבלתי אפשרי שממשלת ישראל שולחת את הבנים שלנו להתמודד איתו בכל יום ובכל שעה. הייתי מצפה שממשלת ישראל ומפקדי צה"ל יתנו גיבוי מלא לש"ג, במקרה הזה לוחם שממלא פקודות לא ברורות במצב בלתי אפשרי. אבל, כצפוי, הם לא עשו זאת.

הסיפור המקומם הזה מוכיח – שוב – עד כמה הסיטואציה המופרכת שהכנסנו את ראשנו אליה, של שליטה באוכלוסיה אזרחית עויינת, היא מסוכנת ובלתי אפשרית. ואת כל זה ממשלות ישראל ממשיכות להעמיס על הכתפים של לוחמים צעירים, הבנים שלנו.

ואם תיקלע חלילה לסיטואציה המסוכנת הזו, שבה בחורים פלשתינים מתקרבים אליך לטווח נגיעה, אני – אבא שלך – פוקד עליך לעשות את הדבר הנכון. אני עצמי הייתי פעמים רבות בעבר בסיטואציות דומות ויודע עד כמה הן יכולות להיות מסוכנות. אני סומך עליך ועל הערכים עליהם התחנכת ושאותם אימצת גם לעצמך, שלעולם לא תפגע בחפים מפשע, לעולם לא תפגין אכזריות, לעולם לא תשפיל אדם. אבל אני גם סומך עליך שתדאג לעצמך ולחיילים שלך.

ואם חלילה תצטרך לעשות מעשה, אני נשבע שאגן עליך מול כל מי שלא יגבה אותך, כל מי שיתחמק מאחריות, כל מי שאינם מוכנים לקחת אחריות על החיילים, שהם בעצמם שולחים לשטח בכדי להגן על מדיניות מקולקלת וחסרת כל הגיון.

ליאור יקר, אני מעדיף לראות אותך מאיים ודורך את הנשק ואולי אפילו יורה, מול הסיכוי שחלילה תיפול ולו שערה אחת משער ראשך.

אוהב אותך. אבא