בועת ההיי-טק הישראלי היא חמימה ונעימה. אתה יוצא בבוקר מהבית, נוסע לעבודה ברכב חברה ממוזג, ושמח לשכוח היכן אתה חי. בעבודה אתה מוקף באנשים כמוך, רובם גרים באיזור המרכז, רובם יוצאי יחידות מודיעין, רובם עובדים קשה, חרוצים ומוכשרים. שעות רבות אתה בשיחות עם לקוחות מעבר לים, מדבר באנגלית נימוסית, נושם ניחוחות חו"ל. אם רק תרצה, תוכל להעביר קריירה שלמה בהיי-טק מבלי להיזכר שקשה לחיות כאן. מתוך רכבך האטום תוכל להתעלם במשך שנים מהנטל הבלתי נסבל, המחולק באופן בלתי שווה, תוכל לשכוח מהשחיתויות ומהעיוותים, מהפערים החברתיים ההולכים ומתעמקים ומנמיכות ה"מנהיגים" שלנו.
למען האמת, די מפתה להיות כזה. למה להוציא את הראש מהבועה המפנקת אם אפשר ליהנות מכל מה שהיא מציעה ולהסתפק בקיטורים של ליל ששי סביב שולחן עמוס במסעדה טובה עם חברים. בפני קהל אוהד תמיד כיף להתלונן על מר גורלנו, לשפוך קיתונות על כל מה שזז סביבנו ולחזור ביום ראשון אל בועת ההיי-טק המתוקה והאטומה שלנו.
מעטים מאוד מאנשי ההיי-טק הישראלי לדורותיו יצאו מהבועה. ניר ברקת העז וגם הצליח ליהפך לראש עיריית ירושלים. נפתלי בנט התנדב לעזור לבנימין נתניהו כראש המטה שלו. אראל מרגלית כבר מזוהה מספר שנים עם מפלגת העבודה ולאחרונה אף הכריז על הקמת התנועה הפוליטית "עבודה עכשיו".
איש היי-טק נוסף, שהחליט לעשות מעשה, הוא אורי אדוני, שהצטרף כפעיל לתנועתו של אראל מרגלית. אדוני היה מנכ"ל MSN ישראל ולפני כן היה שותף במשרד פירסום. הוא רס"ן במילואים, בן 46, נשוי ואב לילדה וכיום שותף בקרן ההון סיכון JVP. בתשובה לשאלותיי, סיפר לי אורי אדוני מה גרם לו לצאת מהבועה החמימה:
"רבים מהישראלים מוטרדים מהמציאות העגומה שבה אנו חיים, אבל רובנו לא ממש עושים הרבה בעניין. יש רגעים בחייו של אדם, שהוא צריך להתבונן אל עומק נפשו, ולשאול את עצמו באופן הישיר ביותר – אז מה אתה באמת עושה כדי לשנות את זה? קיטורים לא משנים מציאות וצקצוקי לשון לא משפיעים על החלטות. הדבר היחידי שיכול לשנות מציאות זה מעשים. מהו החלק שלך בעשייה שתשנה את המציאות העגומה שעליה כולנו מלינים?
לאחרונה התוודעתי לתנועת "עבודה עכשיו" שמוביל אראל מרגלית, הקוראת לאזרחים להתפקד למפלגת העבודה ולהצטרף, דוקא עכשיו, למפלגה שנמצאת באחד מרגעי השפל שלה, על מנת לשקם אותה וליצור אלטרנטיבה אמיתית לממשלה כושלת, חסרת ערכים וחסרת כיוון. ביחד עם עוד כמה אנשי היי טק (זאב הולצמן, יואב אבטליון ואחרים), החלטנו שזהו הזמן לעשות ונרתמנו למהלך על מנת לעזור בכל דרך שבה נוכל. אם לא נעשה – בטוח שלא יקרה כלום; אם נעשה – יש סיכוי, שהמציאות תשתנה, ולטובה.
אז למה לצאת מהבועה הנוחה של ההיי-טק? כי כשחושבים על זה לעומק, אין בעצם אפשרות אחרת. אי אפשר שלא לצאת. הפוליטיקה, היא זו שבסופו של דבר, משפיעה באופן הישיר ביותר על המציאות בה אנו חיים, ועל העתיד של כולנו."
עד כאן דבריו של אורי אדוני. מבלי להביע דיעה פוליטית, אני מצדיע כאן לכל מי שהיה איכפת להם עד כדי שעשו מעשה. כל הכבוד.
…
(פורסם ב"גלובס" 3 אפריל 2011)
