ודוקא בירושלים המנומנמת הזו חלה בשבוע שעבר מהפכה אמיתית, עם בחירתו של ניר ברקת לראשות העיר. זוהי מהפכה, כי במובן הפוליטי קרה הבלתי יאומן במקומותינו. ניר ברקת, איש עסקים מצליח, ששנים רבות כבר תורם ממרצו ומהונו האישי לפרויקטים חברתיים חינוכיים, יצא למאבק כנגד מערכות פוליטיות משומנות ומסואבות, כמו שאנחנו מכירים אותן היטב במדינה שלנו, וגבר עליהן. מי שהוגדר על ידי פרשנים פוליטיים שנונים כאדם נחמד אבל נאיבי, הוכיח שבמדינת ישראל של שנת 2008 ניתן לדבר על ערכים ועל תרומה לחברה ולמדינה, ושניתן לנצח בבחירות על הבסיס הזה. תסכימו איתי, שזו ממש מהפכה. כאזרח ישראלי אני מתמלא תקוה וגאוה מהתוצאות של מערכת הבחירות בירושלים.
הסיפור של ניר חריג במיוחד כשחושבים על הפרופיל הממוצע של רבים מהפוליטיקאים הישראלים – אנשים שלא עשו כלום בחיים שלהם, "הקדישו" את עצמם לשירות הציבור וצמחו כ"מנהיגים" בזכות תרגילים פוליטיים ותכסיסים מתוחכמים. ניר צמח מהעשייה והיזמות בהיי-טק, ומביא עימו אל עולם הפוליטיקה הישראלית משב רוח רענן ומעורר תקוה.
אם תסתכלו על המעשים של ניר ברקת וגם על ההצהרות שלו תזהו שם הרבה מאוד מעולם ההיי-טק. הגדרת המטרות המסודרת, בחינת הישגים מול מדדי ביצוע, הצבת מומחים לבחינת יוזמות וכן הלאה. וכמובן, הדוגמה האישית, היכולת להתייחס לכל דיאלוג כאמצעי ליצירת מטרות משותפות והחתירה להגעה למצב של " Win-Win ". כל אלה מושגים כל כך אופיניים לתרבות ההיי-טק וכל כך זרים לביצת הפוליטיקה המקומית.
ההתנהלות של ניר אחרי ההפסד בבחירות הקודמות לראשות העירייה גם היא דוגמה ללקיחת אחריות מול קהל הבוחרים שלו ושוב תזכורת לשורשיו בהיי-טק. רבים גורסים שיזם שנכשל בסטארט-אפ הראשון שלו יהיה הרבה יותר טוב בסטארט-אפ השני. אם לשפוט לפי מערכת הבחירות המקצוענית של ברקת בירושלים, הרי שהכלל הזה בהחלט יושם כאן, עד הסוף. וכמו בהיי-טק – נראה שניר התייחס להפסד בבחירות הקודמות כהזדמנות לעשייה ולהפקת לקחים. הוא התמקד בפעילויות לקידום החינוך וליצירת מקומות תעסוקה חדשים לאנשים צעירים, וטיפח יזמות בירושלים. בניגוד לפוליטיקאי הישראלי הממוצע ניר ברקת עבד קשה, ולא רק מול המצלמות.
בפוליטיקה אין "מגיע לי", אבל אם למישהו הגיע לזכות בבחירות לראשות עיריית ירושלים, הרי שלניר ברקת הגיע בהחלט. הוא נבחר להיות ראש העיר בזכות ולא בחסד, וירושלים זכתה אף היא, שניר ברקת, קצין הצנחנים, איש ההיי-טק הציוני, הפעיל כבר שנים בהתנדבות למען החינוך והקהילה, יהיה ראש העיר שלה. אני מאחל לניר שיצליח להעיר את ירושלים ולקרב אותה אל החזון שלו של עיר מתקדמת, המחבקת את כל תושביה, ומאחדת אותם כבירת ישראל וכבירת העם היהודי. בזכות ניר חזרנו ביום שלישי שעבר אל בורות המים, לשוק ולכיכר, ואם תבדקו תראו גם שבמערות אשר בסלע אלפי שמשות שוב זורחות. ולכן – בחמש השנים הקרובות, והלואי שגם אחריהן, ירושלים של זהב היא גם ירושלים של ברקת.
…
(פורסם ב"גלובס" – 16 נובמבר 2008)
