חגיגות המשקיעים

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

בשבוע שעבר הבעתי כאן ספקות באשר להגיון הרכישה הכה נדיבה של סקייפ על ידי מיקרוסופט. בין שלל התגובות שקיבלתי, חלקן מביעות השתוממות מחוסר הבנתי המוחלטת בעקרונות הכלכלה החדשה וקצתן מסבירות מדוע סקייפ בכלל נמכרה במחיר מציאה, הגיע גם אימייל מג', שותף בחברת השקעות בין לאומית, שכתב לי על חויה שעבר לאחרונה: התקשר אליו מתווך והציע לו להשקיע כמה מליוני דולרים בחבילת מניות של פייסבוק, לפי ערך חברה של 75 מליארד דולר. ג' התעניין כיצד נקבע השווי הזה והתשובה היתה: כך רוצה המוכר. משסירב ג' להצעה היה המתווך המום וכועס וביקש לדבר עם האחראי עליו. "אם זה גורם לך להרגיש טוב יותר" עניתי לו, "גם אנחנו סירבנו לא מזמן להצעה דומה". על כך ענה לי ג' בשמחה: "יופי, אני כנראה לא האדיוט היחיד בעולם."

למען האמת, קשה לדעת אם ערכן של חברות פרטיות כמו פייסבוק, זינגה וגרופון, כפי שהוא משתקף בעיסקאות פרטיות במניותיהן, הוא מוצדק. ההנפקה המוצלחת של לינקד-אין ביום חמישי שעבר מלמדת שרשתות חברתיות בעלות מודל עסקי מוצק, הכנסות משמעותיות וקצב גידול מהיר צפויות ליהנות מאמון המשקיעים בשווקים הציבוריים. ייתכן אפילו, שהאמון הזה יהיה מוצק יותר מזה שלו זוכות החברות האלו בשווקים הפרטיים ומכאן שערכי מניותיהן עשויים להמשיך לטפס לשחקים.

ההנפקה של לינקד-אין, הרשת החברתית המשמעותית הראשונה המונפקת בארה"ב, גרמה ביום חמישי האחרון להתלהבות המשקיעים. בוול סטריט ובעמק הסיליקון נשמעו צהלות, שלא נשמעו כמותן מאז פקיעת בועת הדוט-קום. מחיר המנייה הראשוני נקבע ל 83 דולר וקפץ ליותר מ 120 דולר עם פתיחת המסחר. בתום היום הראשון שלה כחברה ציבורית התקבע ערך השוק של לינקד-אין על 8.9 מליארד דולר ושיקף קפיצה של 109% במחיר המנייה ביום אחד. המספרים האלו אכן מזכירים לכולם את ימי האינטרנט העליזים של סוף שנות התשעים. מכאן ההתלהבות הגדולה, אבל מכאן גם החששות הכבדים. מי שכבר זכה לחוות את ההתרסקות הגדולה לא יכול שלא למשוך קוים מקבילים בין הזמנים.

את המקבילים האלה מתאר יפה השבועון אקונומיסט, בכתבת השער שכותרתה "בועת ההיי-טק החדשה." אקונומיסט מספר על השוויים המנופחים, התנפלות האנג'לים על הסטארט-אפים (משקיעים פרטיים בארצות הברית השקיעו ב 2010 סכומים המתקרבים לאלו שהשקיעו קרנות ההון סיכון), המסחר המשתולל במניות פרטיות ואת הבועה הסינית. אבל, האקונומיסט אינו נוקט דיעה חד משמעית בעניין הטענה לאופטימיות מוגזמת של המשקיעים.

מי שכן נקט דיעה ושפך קיתונות של צוננים על האופטימיות הגואה בשווקים הוא גורדון בראון, ראש ממשלת אנגליה לשעבר. במאמר מערכת מיוחד בשבועון ניוזוויק הזהיר בראון, שהמשבר הכלכלי העולמי עדיין רחוק מסיומו. בראון ציטט מדבריו של פרופ' דיויד מיילס מהבנק המרכזי של אנגליה, שהזהיר, כי בעשרים השנים הקרובות יעבור העולם שלושה משברים כלכליים חריפים לא פחות מזה שחוינו בשנת 2008. עם תחזית פסימית כזו, יהיו כאלה שיחליטו לגזור על עצמם יתר זהירות וגישה שמרנית להשקעותיהם. ומצד שני, אולי הדבר הנכון לעשות הוא לנקוט בגישת "אכול ושתה כי מחר נמות"? לפחות בהיי-טק, נראה שלא מעט משקיעים כבר התחילו לשתות.  

(פורסם ב"גלובס" – 22 מאי 2011)

 

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

תגובה אחת

  1. הכלכלה בכללותה, ובכלל זה כלכלת ההייטק, פועלת במחזורים. כל מחזור כולל שלבי עלייה וגם שלבי ירידה. קל מאוד לחזות שלאחר העלייה תבוא ירידה. השאלה כמובן היא איך "לרכב" על העלייה ולהמנע מ"ליפול" בירידה. במקרה של לינקד-אין אני סבור שלחברה יש עדיין פוטנציל צמיחה גדול מאוד. הרבה חברות היו מוכנות לעשות הכל עבור בסיס משתמשים של 100 מיליון כפי שיש ללינקד-אין. התחושה שלי היא שאנחנו עדיין בתחום ה"עלייה" של מחזור הכלכלה ההייטקית, ומוקדם מדי מלהכריז על התפוצצות הבועה….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.