אינטל חוגגת

חברת אינטל ישראל פתחה השבוע בחגיגות ארבעים השנה לפעילותה בישראל. נכון לתחילת שנת 2014 קיימות בישראל כשלוש מאות נציגויות של חברות טכנולוגיה זרות, רשימה הכוללת את כל המי ומי בעולם התעשיות המתקדמות. אבל חשוב לזכור שכשכל זה התחיל, הרבה לפני שהפכנו להיות אומת הסטארט-אפ, אינטל העולמית היתה מהראשונות בין החברות הגלובליות שהחליטה להקים כאן אצלנו מרכז פעילות אסטרטגי.

הנתונים שפירסמה אינטל לגבי ארבעים שנות פעילותה בארץ מדברים בעד עצמם: סך הייצוא של מפעלי החברה בארץ הגיע ל – 35 מליארד דולר. החברה השקיעה 10.8 מליארד דולר בהקמת מפעלים ומרכזי פיתוח בישראל ומעסיקה כיום 9,855 עובדים, 60% מהם גרים דרומית לגדרה. נתון מעניין המורה על התרומה ליצירת כלכלה תומכת סביב פעילותה של אינטל בארץ הוא עבודתה של אינטל עם ספקים קטנים ובינוניים: יש כ 900 ספקים הקשורים עם החברה היום, 653 מתוכם בהיקפים של פחות מ 100 אלף דולר בכל שנה. אינטל גם לקחה על עצמה מחוייבות חברתית הבאה לידי ביטוי במעורבות בתוכניות חינוך שהקיפו עד היום כ 475 אלף תלמידים ו – 68 אלף מורים. בשנה שעברה הכריזה אינטל על תוכנית חינוך חדשה – "אנחנו המחר" – בהיקף של 20 מליון ש"ח, המיועדת לטפל ב – 4,500 תלמידים ומורים. 10,000 יוצאי אינטל התפזרו ברחבי ההיי-טק הישראלי בארבעים השנים האחרונות והם נושאים איתם לכל אשר יילכו את המטען התרבותי עסקי של חברה בין לאומית מהמובילות בעולם. ולבסוף, אינטל מפעילה תוכניות מיוחדות, שהופכות אותה לאחת החברות המובילות במשק בשילוב חרדים ובני מיעוטים.

מעבר למספרים המרשימים ביותר שמלמדים על מחוייבותה של אינטל לפעילות הישראלית שלה ותרומתה האדירה לכלכלת המדינה, חשוב לזכור כי לא לעולם חוסן, לא בהכרח.

קמטים עמוקים נחרצים בימים אלה במצחיהם של רבים ממובילי הכלכלה הישראלית, וביניהם גם אנשי היי-טק. לא בכדי ראינו משלחת מכובדת של אנשי עסקים ישראלים, שנסעו לוועידת דאבוס בשבוע שעבר על מנת להביע את דאגתם הגוברת מהיעדר התקדמות בתהליך המדיני. חשוב שכולנו נזכור, שהמשך פעילותם של מאות מרכזי עסקים ופיתוח של חברות זרות בישראל תלוי במידה רבה בהמשך היציבות והשקט היחסי באזורנו. חברה כמו אינטל, המייצרת בישראל כמות נכבדת של מוצריה, לא יכולה להרשות לעצמה אי וודאות וחוסר ביטחון הנובעים מפעילות באזור מלחמה. אנשי אינטל לא אוהבים לדבר בפומבי על חששותיהם הכבדים בזמן מבצע "עמוד ענן" ובתקופות קשות אחרות אותן חווינו באזורנו מוכה הטילים והאיומים. אבל לא קשה לדמיין את עומק הנזק הכבד שהיינו סופגים אילו היה חלילה נפגע מפעל הייצור של אינטל בקרית גת. יכולנו אז לשכוח מהמשך המחוייבות העמוקה לישראל, כמו גם מהסיכוי לנסות לשכנע את אינטל להקים כאן את המפעל הבא שלה. יש גבול למה שחברה בין לאומית, המגלגלת מליארדי דולרים ושיש לה בעלי מניות מסביב לעולם, יכולה להרשות לעצמה לספוג על מנת לקיים כאן, במולדת הסטארט-אפים, פעילות משמעותית.

פוליטיקאים רבים אוהבים לנופף בדגל החברות הזרות הפעילות בארץ ובראשן אינטל, לצורך מטרותיהם המגוונות. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' קראה לפני מספר שנים לחילונים להצטרף להפגנות החרדים נגד אינטל בירושלים בשם ההגנה על זכויות העובדים בארץ ישראל. פוליטיקאים נוספים שמחו להצטרף בשנה האחרונה להתקפה הבוטה על החברות הזרות וביניהן שוב אינטל, בגלל הקלות המס הנדיבות שמדינת ישראל העניקה להן על מנת לשכנע אותן להחזיק בישראל פעילות עניפה. ואילו שר הכלכלה מר נפתלי בנט אוהב לנופף בנוכחותן של חברות בין לאומיות זרות בישראל כהוכחה לחוסננו ולכך שהעולם לא באמת נגדנו ואין ממה לחשוש. אבל, כל מי שנמצא בקשר רצוף עם נציגי החברות הזרות בארץ או עם בכירי החברות האלו בחו"ל, יכול לחוש בסימני השאלה. הפוליטיקאים השאננים טועים ומטעים.

חובתם של מי שמנהלים פה את מערכות השלטון לשקוד יום ולילה על המשך נוכחותן של החברות האלו בארץ. הן לא יישארו כאן אם לא יהיה להן כדאי ואם לא יהיה בטוח לנהל פה את פעילותן, ושאף אחד לא יספר לנו משהו אחר. אולי יש לנו מנהיגים שמוכנים לסכן את כל זה למען עמדות פוליטיות כאלו ואחרות, אבל חשוב שיפנימו מהו המחיר. ושלא ימכרו לנו שאינטל ומקבילותיה יהיו כאן בכל מקרה גם בארבעים השנים הקרובות. כי זה, למרבה הצער, ממש לא מובטח וממש לא מובן מאליו. למרות שאולי היינו רוצים לחשוב אחרת.

…

(פורסם ב"גלובס" – 29 ינואר 2014)