חברת יאהו הפיחה השבוע רוח במפרשיה הדהויים באמצעות הכרזתה הסנסציונית על גיוסה של מריסה מאייר מגוגל לתפקיד נשיאה ומנכ"לית. מאייר היתה מראשוני העובדים בגוגל, טיפסה לתפקיד סמנכ"לית בכירה ושימשה בשורה של תפקידים אסטרטגיים. היא מצטרפת לרשימה מצומצמת אך מכובדת ביותר של נשים שהן מנהלות בכירות בהיי-טק העולמי, וביניהן: שריל סנדברג, סמנכ"לית בכירה בפייסבוק; וירג'יניה רומטי, מנכ"לית IBM ; מג וויטמן, מנכ"לית HP ובעבר גם מנכ"לית eBay ; וספרא כץ, נשיאת אורקל.
מאייר, בת 37, תהיה הנשיאה הששית של יאהו בחמש שנים האחרונות והיא אכן בשורה מרעננת עבור החברה החבוטה. אבל, מינויה לתפקיד הרם מהווה בשורה קצת פחות משמחת עבור בנה הבכור, שעתיד להיוולד בעוד כשלושה חודשים. אמו של הרך שעוד לא נולד כבר הודיעה שהיא מתכוונת לקחת חופשת לידה מקוצרת של מספר שבועות ולא יותר. מלחמת הקיום של יאהו תדרוש ממנה תשומת לב מלאה והקדשת אין סוף זמן ואנרגיות בנסיון לחלץ אותה מהבוץ. לדבריה של מאייר, מקבלי ההחלטות ביאהו החליטו, ובצדק, שלא להתייחס להריון שלה כגורם בהחלטתם לגייסה לתפקיד הרם.
אין לי ביקורת כלשהי על מריסה מאייר והחלטתה האמיצה. היא מנהלת מוכשרת ביותר, שבנתה קריירה מבריקה ופוטנציאל להמשיך להיות בעתיד אחת מהנשים היותר משפיעות בעולם ההיי-טק. אין ספק שהבן שלה יקבל חינוך למופת והוא יטופל בידי מיטב המטפלים והמחנכים מיום היוולדו ועד בכלל. אבל, בכל זאת אני מוכרח לתהות האם לא יגיע היום בו יתבע הסברים מאימו הקרייריסטית, על כך שהעדיפה לבלות שעות ארוכות במשרד ובנסיעות אין סופיות לפגישות עם לקוחות, שותפים ומשקיעים, במקום לטייל איתו בפרקים הקסומים של עמק הסיליקון כשהוא מנמנם להנאתו בעגלה.
בהתלבטות הקשה הזו, שבין קריירה לבין חיי משפחה, מאייר יכולה לשאוב השראה מדבריה של שריל סנדברג מפייסבוק, שהתראיינה להפינגטון פוסט: "אין דבר כזה – איזון בין חיי משפחה לבין עבודה", אמרה סנדברג, בעצמה אמא לשניים, "יש עבודה, ויש חיים, אבל אי אפשר לאזן ביניהם… נשים צריכות לבחור בעל שלא רק יתמוך בהן מילולית אלא גם ישא במחצית הנטל בבית, יחליף חצי מהטיטולים ויעשה חצי מהכביסות… במידת האפשר עדיף לאישה להתחתן עם אישה, כי הנתונים מראים שבזוגיות בין שתי נשים חלוקת הנטל הרבה יותר שוויונית."
ומאחר שמריסה מאייר, המנכ"לית החדשה של יאהו, בחרה להתחתן עם גבר ולא עם אישה, לא נותר לנו אלא לקוות שהוא יודע לתפעל מכונות כביסה. בעלה של מאייר, למקרה שתהיתם, הוא מנכ"ל משותף בחברת השקעות. מה שאכן מחזק את התקווה שלבנם המשותף יהיה לפחות אבא שעיתותיו בידיו. משקיעים, כידוע, לא עובדים קשה.
…
(פורסם ב"גלובס" – 18 יולי 2012)
6 תגובות
מרגיז ומקומם! האם גם על בנו של מנכ״ל גבר היית מרחם כך?
זה בדיחה המאמר הזה? אתה אמיתי?
יקירי הצלחת להרעיד לי את אמות הסיפים:-)
היתכן שפמיניסט ידוע שכמוך יכתוב מניפסט שוביניסטי שכזה?
אכן אנחנו הנשאיות של הצאצאים אך 50% מכל אחד ואחד מהם שייך גם לפרטנר עימו בישלנו את היצירה כולל האחריות הכוללת על בריאותו הנפשית והפיסיולוגית של האחרון.
נגמרו הימים בהן נשים נאלצו לוותר על קריירה משלהן כדי לאפשר לפרטנר התקדמות ללא עכבות. לאישה יש את הזכות המלאה, בדיוק כמו לגבר, להחליט מה התמהיל משפחה-עבודה הנכון עבורה.
אז אני מניחה שהגברת מאייר תשב עם מר מאייר ויחדיו הם יבנו לו"ז המחלק את האחריות בינהם בשיתוף מטפלת סבתות ודודות טובות.
כך נהגנו בן זוגי ואני וכך חינכתי את צאצאי שיש לנהוג לכשיהיו להם צאצאים.
בנות, לא מבין על מה הכעס?
אין שמח ממני לראות את תקרת הזכוכית מתנפצת שוב ע״י אישה ראויה ומוכשרת.
זה לא משנה את העובדה שילדים צריכים חום ואהבה של הורים כדי לגדול.
בארה״ב אין מושג של סבתות ודודות.
יש את המטפלות ההיספניות.
וזה,עם כל הכבוד, לא תחליף לאמא או אבא.
אז צודק יזהר 100%: אם הבחורה לוקחת על עצמה כזה ג׳וב, כדאי מאד שבעלה המשקיע יודיע לשותפים שלו שהוא יעבוד עוד פחות בשנים הקרובות.
זה החיים – מישהוא בסוף ׳מוותר׳ : האבא, האמא, או השפיות נפשית של הילד.
אין ארוחות חינם,בטח לא בגידול ילדים.
למזלנו בארץ יש הבנה יחסית גדולה לצרכי האשה. בארה״ב זה ממש לא כך.
מעניין כמה מהנשים הזועמות אמהות.
הלידה ואח״כ טיפול בתינוק/פעוט היא מאמץ פיזי ונפשי עצום. אין דין האם כדין האב.
בכל הפעמים הרבות שאני מטפל בבנות -אני יוצא סחוט. אבל אין כיף גדול מזה. זה סיפוק אמיתי!
אב ל2.
יש לי 3 צאצאים. שותפי לחיים ידע שהאחריות מרגע אפס על כל אחד ואחד מהם היא שלו לא פחות משלי.
מאחר ששנינו וורקוהוליקים וקרייריסטים יש לנו חלוקה ברורה ושווה של ימים בהם הוא מגיע מוקדם וימים בהם אני המקדימה. כמו כן יש לנו חלוקה מאוד ברורה ושווה בכל הקשור למטלות הבית (כל אחד מבצע את המטלה המועדפת עליו ואת המטלות ששנינו לא אוהבים אנו משתדלים למצוא פתרון כספי להורידן מעלינו או ששנינו מתחלקים באיכסא)
אגב לגבי הדינים אותם ציינת… הוא היה תמיד הטוב מביננו בכל הקשור לטיפול בצאצאים (זה שמצליח להרגיע יותר מהר, הסובלני, זה שאף פעם לא עייף מכדי לטייל, לספר סיפור או לשחק)
תודה לכל המגיבים, אפילו אלה ששלחו לי אימיילים נזעמים.
גבירותיי ורבותיי – על מה הזעקה?
ראשית, אני דוגל בשוויון מלא באחריות ובנטל בין שני בני הזוג. בלי תירוצים ובלי התחכמויות – אתם זוג נשוי, יש לכם ילדים? האחריות היא של שניכם ועל שניכם לקחת חלק שווה בעול גידול הילדים (וגם באושר הכרוך בכך).
עכשיו שהורדנו את זה מהפרק – בואו נדבר על ייסורי מצפון. כל מיש שגידל או מגדל ילדים יודע ששאלת האיזון בין משפחה לעבודה עולה לעיתים תכופות ואין לה פתרון בית ספר. כל זוג נשוי עושה את הבחירות שלו. אבל, תמיד יבוא משהו על חשבון משהו ואין איזון מושלם.
עדיף להכיר בבעייה הזו ולהתמודד איתה. לא מבין את הכעס על כך שהעליתי את הסוגייה הזו. היא מטרידה אותי ואני מנחש שגם מטרידה כל זוג נשוי עם ילדים ועם אהבה ואחריות לגידולם.
ולכל הנשים שבאינסטינקט טבעי אך מוטעה חשבו שמצאו להן עוד שוביניסט גברי חזיר להתלונן עליו – מצטער, טעיתן, אני לא הכתובת. אני מאמין שאתן מוכשרות כמונו, וזכאיות בדיוק כמונו – הגברים – לשוויון הזדמנויות ולהגשמה עצמית. לא תמצאו במה שכתבתי כל טענה אחרת.
ושוב תודה. יזהר