ובהיי-טק, ימים דרמטיים גם כן. דיווחים על קרנות שלא מצליחות לגייס משקיעים, חברות שמפטרות עובדים, וחברות שנסגרו. הערכות קודרות לגבי היכולת לממש רווחים על השקעות שכבר בוצעו בחברות, שהיו כה חמות ומבטיחות עד לא מזמן. ובנוסף, האטה משמעותית בקצב ההשקעות החדשות בחברות סטארט-אפ.
ובתוך כל אלה, הדיווחים על הפירסום הכמעט מלא של דו"ח ועדת אגרנט, שחקרה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים. שלושים וחמש שנים אחרי, הדו"ח משרטט תמונה עגומה וקודרת של מדינת ישראל של הימים ההם. של מנהיגים שהתחמקו מאחריות, תהליכי קבלת החלטות חובבניים, יריבויות פוליטיות אישיות שגבו מחיר כבד בחיי אדם.
עברו בדיוק שלושים וחמש שנים מאז המלחמה הנוראית ההיא. במובנים רבים השתנינו ללא היכר. הפכנו להיות מדינה מודרנית, ולפעמים נדמה לנו שאנחנו מחוסנים, חזקים ומהוים חלק בלתי נפרד מהעולם הנאור. אבל, למרבה הצער, אנחנו חוזרים ומקבלים מדי פעם תזכורות מ"מנהיגי המדינה", שבמובנים מסויימים שום דבר לא השתנה כאן. מלחמת לבנון השנייה הוכיחה שוב, שאין במדינת ישראל תהליכי קבלת החלטות נכונים, ששיקולים אישיים עלולים לגבות באופן מיותר חיי אדם יקרים, ושבאופן כללי, ה"מנהיגים שלנו" רחוקים מלהבין איך מנהלים מדינה ומהו גודל האחריות המוטלת בחיקם.
בדיוק היום, ב – 12 באוקטובר, לפני שלושים וחמש שנים נכנע מעוז "המזח", אחד הסמלים הבולטים ביותר במלחמה ההיא להתחמקות המנהיגים מאחריותם ונטישתם של חיילים, שנאלצו ללחום בגבורה, לבד, עד לכניעתם. ההחלטה הסופית לגבי כניעת המעוז, ניתנה בידי מפקד המוצב, סגן שלמה ארדינסט, בן 21, איש הנח"ל המוצנח. אלופי צה"ל ובכירי הדרג המדיני דאז הפקידו בידיו את ההחלטה הגורלית, ולא קיבלו על עצמם את האחריות הכוללת להחלטה.
מה שמחזיר אותי אל המשבר הנוכחי בכלכלה העולמית. ייתכן שהשלכותיו על הכלכלה הישראלית יהיו מוגבלות. ייתכן גם ההיפך. אולי אנחנו עומדים בפני שואה כלכלית עולמית, קריסת מערכות מסוכנת ותהליכים בין לאומיים משמעותיים, העלולים לאיים גם עלינו? יהיה זה יהיר מצדו של מישהו לחזות באופן נחרץ מה יהיה, לכאן או לכאן. לעומת זאת, מן הראוי היה ,שקברניטי המדינה שלנו ייכנסו לתהליך של הערכה מסודרת, הבנה מעמיקה של התרחישים האפשריים והיערכות מסודרת. אם לשפוט לפי הטיפול המערכתי בנושאים אחרים במדינת ישראל – החינוך, הבריאות, הביטחון האישי ועוד – הרי שספק אם יש לנו על מי לסמוך.
ומכאן המסקנה היא, שמה שבסופו של דבר יקבע את רמת השפעתו של המשבר העולמי על מדינת ישראל, היא מידת יכולתם של גורמים פרטיים בשוק המקומי להגיב בצורה שקולה, לתכנן נכון ולהיערך בהתאם. ומסקנה זו נכונה במידה רבה עוד יותר לגבי ההיי-טק הישראלי. אם לשפוט על פי מראה עיניי בחודשים האחרונים, הרי שהגורמים השונים בזירת ההיי-טק – משקיעים, מנהלים, יזמים ואנשי מקצוע שונים, כבר הפנימו מזמן שיש פה תהליכים גלובליים משמעותיים ביותר, הדורשים היערכות ותיכנון. וזו גם הבשורה הטובה – מי שמבין את יכולתם הדלה של "מנהיגינו" לנהל תהליך מסודר של הערכת מצב וקבלת החלטות, או לקבל על עצמם אחריות, איננו מתבסס על עזרתם או הנחייתם, ולכן סיכוייו לצלוח את המשבר הנוכחי בהצלחה, ולמנוע "יום כיפורים כלכלי", טובים יותר. חג סוכות שמח!
…
(פורסם ב"גלובס" – 12 אוקטובר 2008)
