דמוקרטיית ההיי-טק

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

העולם הערבי בוער. אלפי אנשים יצאו אל רחובות תוניס, מצרים, ירדן ועוד, תוך סיכון עצמי גבוה, כדי להפגין נגד משטרי הדיכוי במדינותיהם. תגובת השליטים דומה בכל מקום: הפעלת יד קשה של כוחות הביטחון כנגד המפגינים; הטלת עוצר ושיתוק ערוצי התקשורת; מיסוך תאים סלולריים ומניעת אס-אם-אסים; חסימת הגישה לגוגל, לפייסבוק ולטוויטר ולפעמים גם ניתוק כללי מהאינטרנט. מדהים להיווכח שוב מהי עוצמתן של התקשורת, האינטרנט והרשתות החברתיות, ואיך הן נתפסות, ובצדק, על ידי משטרים רודניים כאיום על עצם קיומם.

ומה אצלנו, באומת ההיי–טק? לנו יש דמוקרטיה אבל, הממשל בישראל כבר מזמן לא מייצג את רצון העם. הרוב הגדול של הסטודנטים בישראל הם אנשים ששירתו בצה"ל, עושים מילואים ומתקשים לממן את שכר הלימוד ואת מחייתם. הם מקופחים מול הטבות מושחתות למיגזרים שאינם נושאים בנטל, והסיבה לכך היא יכולתה של הממשלה בישראל להעביר החלטות בלתי דמוקרטיות על חשבון רוב המצביעים ובשם קדושת השלטון. ומכיוון אחר, עריקתם של אהוד ברק ואנשיו ממפלגת העבודה אל מנעמי השלטון, היא חוסר ייצוג משווע של רצון הבוחרים, בלי קשר להזדהותם הפוליטית. תראו לי יותר ממאה איש בכל המדינה, שיצביעו עבור הסיעה ההזויה הזו בבחירות. אבל השיטה הפוליטית שלנו מאפשרת לקומץ ציניקנים שכאלה להעניק את עצמם כאתנן פוליטי לראש ממשלה, ששמח לנצל את כשלי השיטה כדי לחזק את שלטונו. תחשבו גם על השחיתויות, הקשרים בין הון לשלטון, הפערים החברתיים הקשים, שנובעים במקרים רבים משיקולים מגזריים פוליטיים ותראו, שאנחנו חיים במשטר שאולי מקדש את פייסבוק ואת טוויטר ומאפשר לנו להשתעשע בנפלאות האינטרנט אבל רחוק מלייצג את רוב העם.

ואולי דווקא האשלייה הזו, של אין סוף דמוקרטיה וחופש הביטוי, היא זו שמאפשרת ל"מנהיגינו" להתנהל כנגד רצוננו? כנראה הם יודעים שם למעלה, שכל עוד אנחנו מפליאים להתלונן באמצעות מכתבי שרשרת באינטרנט, או שימוש במליוני טוקבקים שנונים ומרירים, או כתיבה בפורומים ואירגון עצומות אלקטרוניות שמצליחות להחתים אלפי אנשים אבל לא באמת משמעותיות; כל עוד אנחנו מפגינים ברשת, אין סיכוי שהמחאה שלנו תגרום לשינוי.

מתי בפעם האחרונה ראינו אצלנו מחאה אמיתית, אבל באמת אמיתית, כנגד עוולות השלטון וציניות ה"מנהיגים"? איפה הפגנות הארבע מאות אלף? היכן הצעירים הזועקים, החוסמים כבישים, צועדים ברבבותיהם ברחובות, המפגינים למען מטרה אמיתית ונחושים שלא לשקוט עד שינועו אמות הסיפין במסדרונות השלטון הציני שלנו?

בשנה החולפת ראינו איך גם באירופה, ולא רק במשטרים מזרח תיכוניים חשוכים, יוצאים האלפים לרחובות. הם נלחמו על זכויות סוציאליות בצרפת, באיטליה הם השתוללו נגד השחיתות, ביוון התנגדו לגזירות הכלכליות.

אבל אצלנו, הוי אצלנו. אנחנו כותבים את המחאות שלנו, משתפים אותן בפייסבוק, מצייצים אותן בטוויטר, שולחים אותן בדואר אלקטרוני. אנחנו משתוללים ברשת אבל לא יוצאים לרחובות ולכן "מנהיגינו" יכולים להיות רגועים לחלוטין. אזרחי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון רשאים להשתמש באינטרנט ככל העולה על רוחם. אבל מחאתם תמשיך להיתפס במסדרונות השלטון בישראל, שכבר מזמן לא מייצג את רובם, כציוץ דקיק, אולי אפילו מרגיז, אבל בטח שלא משנה כלום לאף אחד.

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.