יום שישי שעבר, אחרי הצהרים בבית הספר האמריקאי באבן יהודה. בזמן שעם ישראל מכין את עצמו לשקיעה בשנת צהרים עמוקה ומבורכת או בהכנות לסעודת השבת, התכונה באולם הספורט של בית הספר נראית כמו הכנות קדחתניות ומתוחות לקראת אירוע שיגור של חללית או שיא אחר כלשהו, שאיננו ברור ברגע הראשון לצופה מהצד. מאות צעירות וצעירים יושבים בקבוצות קטנות סביב שולחנות עבודה ומתרכזים במסכי המחשבים המרצדים הניבטים מולם. חלקם נמצאים בשיאו של דיון סוער, אחרים מתייעצים עם בני קבוצות אחרות, במערכת הכריזה נשמעות מדי פעם הודעות המפנות את הנוכחים באולם לאירעו כזה או אחר המתרחש איפשהו בקומה השנייה, בקפטריה או במדשאות שבחוץ.
וכל ההמולה הזו מנוהלת על ידי בחור צעיר ונמרץ, שלא נח לרגע, מחלק הוראות במכשיר קשר, ברמקולים או בטלפון נייד, עונה לשניים שלושה אנשים בו זמנית ובין כל אלה גם מספר לי על ההאקתון הישראלי הראשון לדור ה – Y. האקתון, למקרה שלא ידעתם, איננו שם קוד למופע רוק או משחק ספורט כלשהו, אלא אירוע בו אנשי טכנולוגיה נפגשים ביחד, מאפיינים מוצר ועובדים עליו ברציפות במשך כיומיים נטולי שינה, עד למימוש מוצר עובד שניתן להדגים אותו ולהשתמש בו. מדובר בדרך כלל על שילוב של טכנולוגים מוכשרים ביותר, חרוצים ויצירתיים המתייחסים לאתגר הזה באותו מידה של רצינות בה מתייחסים אנשי הברזל לאתגרים הגופניים הלא שפויים שהם מתחייבים אליהם משום מה. וגם הם, כמו עמיתיהם הספורטאים, תחרותיים והישגיים ומתעקשים להגשים את מטרתם, עד הסוף.
מיכאל מטיאס, יזם ההאקטונים העולמיים ל Gen-Y, הוא הרוח החיה מאחורי ההאקתון, אותו הוא מקיים בארץ כשבעה חודשים אחרי שיזם את ההאקתון הראשון מסוגו לדור ה –Y בפאלו אלטו, קליפורניה. מיכאל היה אז בסוף לימודיו בתיכון וניסה להתקבל להאקתון שהתקיים בארצות הברית, אך מפאת גילו הצעיר המארגנים לא הסכימו לרשום אותו לאירוע. הוא החליט ליזום האקתון בעצמו, פנה לנותני חסויות שונים וביניהם גוגל ואוניברסיטת MIT היוקרתית והצליח לארגן האקתון של למעלה מ 400 משתתפים, שהגיעו לשם מ – 11 מדינות שונות בארצות הברית. האירוע הוכתר כהצלחה אמיתית ומשם נסללה הדרך להקמת מיזם בינלאומי המאחד יזמים טכנולוגיים צעירים ברחבי העולם. מיכאל מספר לי על האקתון מוצלח ביותר שאירגנו בג'מאיקה ותוך כדי שהוא מפנה מספר משתתפים לקפטריה "כי שם האינטרנט עובד עכשיו מצויין, הרגע מסרו לי בקשר", הוא מדווח לי שהאירועים הבאים כבר נקבעו להודו, מדריד ולונדון עוד השנה, ו"יש כבר עוד כמה בדרך".
לא רק רוח היזמות והיצירתיות מביאה את הצעירים להאקתון של מיכאל ביום שישי הקייצי הזה. גם הפרסים, הכוללים כרטיסי טיסה לקונגרס המובייל העולמי בברצלונה בתחילת שנת 2016, מימון לטיסה והשתתפות בהאקתון הגדול בעולם שיתקיים במישיגן בשנה הבאה, עבודה בחברות היי-טק שנותנות חסות לאירוע ועוד. הפרסים האלה הם לא העיקר אבל בהחלט עידוד נוסף לטכנולוגים שמתעתדים לבלות פה לילה לבן ועוד יום שלם בבניית מוצרים כיד הדמיון ויכולת המימוש שלהם.
בעוד אני משוחח עם מיכאל, ניגש אלינו אדם מבוגר יחסית, חריג בנוף הצעירים שמסביבנו. לא, הוא לא בא לכאן כדי לתכנת בעצמו, כי הוא כבר התחרה בהאקתון אחר בשבוע שעבר. היום הוא בא עם א', הבן שלו, ילד בן 12, שעדיין לא מצא לא קבוצה להתחבר אליה. מיכאל מעיף מבט אל מאות הגיקים שמסביב אבל לא מתרגש כמוני מהעובדה שכולם נראים מבוגרים בהרבה מא'. "מה הוא אוהב לעשות?" הוא שואל את האבא שממהר לדווח לנו שא' הוא מומחה בתיכנות בסביבת אנדרואיד, קצת יותר חלש ב – IOS ומתמחה במספר שפות תיכנות שאינני מצליח לקלוט את שמן. מיכאל נותן מספר המלצות והאבא לוקח את א' למחוז חפצו. מאוחר יותר אני למד שא' וקבוצתו פיתחו ב 30 השעות הבאות מוצר שמשנה את צבעו של כדור זכוכית באמצעות בקרה של גלי מוח. א' חשב שיהיה למוצר שימוש עבור נכים שאינם מסוגלים לבטא את רגשותיהם בדרך אחרת.
רעיונות אחרים שממומשים על ידי קבוצות באולם: שעון מעורר שמשנה את שעת הצילצול שלו אוטומטית בהתאם לשינוי מועדי פגישות המתרחשים תוך כדי שאנחנו ישנים (ובכך מעניקים לנו שעות שינה יקרות נוספות, לא קמנו מוקדם מדי – חלילה); מירוץ מכוניות הנשלטות על ידי גלי מוח; מערכת שליטה אטומטית ברמזורים המשתמשת במידע המגיע מוויז ו"מגוגל מפות" על מנת לאפשר אופטימיזציה של תחלופת הרמזורים לאורך מסלולי נסיעה; ועוד ועוד, כיד הדימיון הטובה.
"למה אתה עושה את כל זה, מה מניע אותך?" אני שואל את מיכאל, המשרת כיום ביחידה טכנולוגית בצה"ל. "אני חי ונושם את עולם הסטארט-אפים והיזמות. אני קורא טק-קראנץ' לפני שאני נרדם. זה פשוט 'היי' מטורף לעמוד מול מאות אנשים ולדעת שאתה עזרת להם להתגלות. אנשים מממשים כאן חלומות. בהאקתון בקליפורניה מצאנו ילד מדהים בן 14. בסוף ההאקתון הוא קיבל הצעת עבודה מפייסבוק. אבל, הוא סירב, כי החליט להקים חברה משלו."
בעודו פותר מספר בעיות לוגיסטיות נוספות (בחור שמציג את עצמו כדיסלקטי ברמות קשות ביותר מבקש עזרה למצוא הרצאה המתקיימת ברגעים אלה בפינה כלשהי באולם) מיכאל מספר לי שהחלום האמיתי שלו הוא להיות מורה למדעי המחשב ולמתמטיקה בבית ספר תיכון. "אבל כדי לאפשר את זה לעצמי, אני קודם אקים סטארט-אפ ואצטרך להצליח איתו. יכול להיות שאחר כך גם אהיה משקיע אנג'ל ואעזור לאנשים להגשים את הרעיונות שלהם."
בשלב מסויים אני נזכר לשאול את מיכאל לפשר התחפושת האריה בה הוא לבוש. מסתבר שהמסורת הבין לאומית למארגני האקתונים מכתיבה שמארגן האירוע לבוש בתחפושת מיוחדת. מארגן ההאקתון בג'מאיקה התחפש לדרקון. אני רושם לעצמי שיש דברים שכנראה לעולם לא אבין, בנוסף לשפות תיכנות מתקדמות.
אחרי שהכל נגמר, מיכאל שולח לי את נתוני הסיכום של ההאקתון הישראלי הראשון לדור ה – Y: ארבע מאות חמישים איש השתתפו והם יצרו 100 קבוצות שפיתחו כל אחת מהן מוצר מלא תוך 30 שעות. בין המשתתפים היו כ 150 תלמידי תיכון, 150 חיילים והשאר סטודנטים. המשתתף הצעיר ביותר היה בן 11. בשלב מסויים הפתיעו המארגנים את המשתתפים בפיצות חמות, שהגיעו ארוזות ב 140 קופסאות. 1120 משולשי פיצה נאכלו תוך פחות משבע דקות, המארגנים מדדו את הזמן בקפידה. הנה, מצאתי מכנה משותף משמעותי ביני לבין באי ההאקתון: גם אני אוהב פיצה.
….
(פורסם ב"גלובס" – 16 יוני 2015)
…
…
