אנשים טובים באמצע הדרך

אלקטל-לוסנט ישראל חנכה השבוע את משרדיה החדשים בכפר סבא, באירוע יפה אותו כיבדו בנוכחותם ראש העיר יהודה בן -חמו, מנכ"ל אלקטל לוסנט העולמית מישל קומס, שגריר צרפת בישראל וכמובן רבים מבכירי ההיי-טק הישראלי וביניהם זוהר זיסאפל, אייל וולדמן, יוסי ורדי, אורנה ברי,  משקיעי הון סיכון ואחרים.

חיים טייכהולץ, היזם של חברת מוביליטק שנמכרה ללוסנט בשנת 2006 , אירח את הנוכחים בתפקידו הנוכחי כמנכ"ל אלקטל-לוסנט ישראל.זהו סיפור הצלחה של רכישת סטארט-אפ ישראלי על ידי חברה זרה. כמה שנים לאחר הרכישה, אלקטל-לוסנט מעסיקה בישראל מאות עובדים, מפתחת כאן מוצרים אסטרטגיים ותורמת את שלה לכלכלה הישראלית.

כשיצאתי מהאירוע היה כבר חושך בחוץ. סקירה מהירה של הרכב גילתה לי שהתוכניות להמשך הערב השתנו. הגלגל הקדמי היה מחוסר אוויר לחלוטין. "פנצ'ר", אבל מהסוג המעצבן ביותר.  נסעתי לתחנת הדלק שבכניסה לרחוב עתיר ידע, כמה מאות מטר משם. בתור איש היי-טק ותיק ובעל תושיה מצאתי את עצמי תוך מספר דקות עם כלי עבודה ביד, עמל קשות על פתיחתם של מספר אומים סוררים, הנועלים את הגלגל ומסרבים בעקשנות להיפתח.

הערכת מצב זהירה לאחר כחצי שעה של נסיונות עקרים, הובילה להכרה שעם כל הכבוד לנחישותי, לנסיוני במערכות הפעלה ובתקשורת נתונים, את הגלגל הזה לא אוכל לנצח לבדי.

התקשרתי לצור, חבר יקר, כדי להתייעץ. חמש דקות לאחר מכן הוא כבר היה בדרך אליי, למרות שדרשתי ממנו בתוקף שלא לצאת מהבית בינתיים. לך תבין חברים. מתישהו עצר על ידי בחור צעיר, יצא מהרכב שלו, הזיז אותי הצידה בלי לדבר יותר מדי וניסה להילחם עם הגלגל הסורר. אחרי רבע שעה איפשרתי לו להתייאש, הודיתי לו מקרב לב והוא נסע לדרכו.

עיון מהיר במנועי חיפוש הוביל אותי ל"טומי שירותי רכב". טומי בכבודו ובעצמו ענה לטלפון ווידא איתי שהמצב אכן חמור ומצדיק התערבות מומחה. "תכין מאה חמישים ש"ח, אני עוד חצי שעה אצלך" הודיע לי טומי בטון המרגיע של מי שראה כבר אלפי מקרים נואשים כמוני. כשהגיע מצא אותי עדיין נלחם על כבודי האבוד מול הגלגל הסורר. החולצה החגיגית היתה כבר מזמן מחוץ למכנסיים ומוכתמת כראוי, הידיים מושחרות היטב ואגלי הזיעה נוטפים סביבי.

"מה יהיה אתכם, היי-טקיסטים? לא יודעים להחליף גלגל?"

לא התעקשתי ללחום את כבודו האבוד של ההיי-טק הישראלי ועבדתי לידו בשתיקה צנועה. חצי שעה לאחר מכן הצלחנו במאמצים משותפים ובאמצעות כליו המתוחכמים של טומי המחלץ, להחליף את הגלגל התקול. הודיתי לטומי על העבודה המדוייקת והאדיבה ופניתי לשלם לו אבל הוא הסתכל עלי בשקט, הרים את ידו והניח אותה על הכתף שלי.

"תקשיב לי, יש לי משהו להגיד לך. שנים אני מסתובב בכבישים ומחלץ אנשים כמוך. כשאני מגיע לרכב התקוע אני מוצא חבר'ה יושבים במזגן ומדברים בטלפון. רק מחכים שאני כבר אגיע ולא יצטרכו חס וחלילה ללכלך את הידיים או להתאמץ. היי-טקיסיטם כאלה, אתה יודע. אבל אתה ריגשת אותי הערב, כי באמת התאמצת ואפילו עבדת איתי ביחד. אז אתה יודע מה? אני לא לוקח ממך כסף בשום אופן."

לא עזרו התלונות, התחינות והאיומים. טומי התמיד בסירובו. אחרי כמה דקות של משא ומתן עקר, נפרד ממני טומי לשלום ויצא לדרכו, לחלץ עוד מישהו שנתקע לו אי שם בדרכים. בדרך הביתה, נרגש משהו, תהיתי לעצמי האם יש מקום כלשהו בעולם, חוץ מאצלנו, אומת הסטארט-אפ, שבו סיפור כזה, על שלושה אנשים טובים באמצע הדרך, יכול לקרות. אני לא בטוח.

…

(פורסם ב"גלובס" – 2 אוקטובר 2013)