בשבוע שעבר הציעה לי שיר לעיין בהתכתבות פייסבוקית טיפוסית, המאפיינת את דור הפייסבוק.
שיר היא ב
ת 19, סיימה תיכון בהצטיינות, תרמה למולדת שנת שירות בהתנדבות ובקרוב מתגייסת ליחידת מודיעין יוקרתית. קשה להאשים אותה ברדידות או בחוסר כבוד לשפה העברית ולמורשתה. כמוה גם משתתפי השיחה הפייסבוקית שלפנינו – נערות ונערים בגילאי 18 – 16 , כולם מדריכים בתנועת הצופים ותלמידי תיכון בדרכם לתעודת בגרות.
וכך נראית השיחה שלהם, בתעתיק מדוייק, ללא כל תיקונים או הגהה:
התחיל בשיחה הוירטואלית אור, ששם "פוסט" בדף הפייסבוק שלו דרך מכשיר הסלולר:"דודו אהרון זמר השנה, פחחחח". על כך עונה לו אסף: "אחד הזמרים מה ישלך (: ". עדי מצטרפת לשיחה ומודיעה: "אדון! בלי שטויות!!! הוא ה-דבר!" הודעה כזו ראויה לתגובה חזקה, וזו אכן מגיעה מכיוונה של עמית: "פפפפפחחחחחחחחח……… אוייייי רדוד. " ליאור מחזקת אותה: "זה לא אמיתי כמה שזה רדוד!" מול שני מבקרי האומנות האלה, נאלצת עדי לחזק את עמדותיה: "ראיתם אבל שהוא ניצח את כל שלמה ארצי והחננות?!" אבל עמית ממשיכה בשלה: "אני בכלל לא מאמינה שאת יכולה להשוות בין שלמה ארצי לדודו אהרון… למען האמת אני בכלל לא מבינה איך את יכולה לדבר על שניהם באותו משפפטטט…. את פשוט יצורה." משפט חזק, ואכן, שלושה חברים, אורן, עמית וליאור מגיבים ב – LIKE גורף.
ליאור גם מוסיפה תגובה: "וווואוווו לייק כל כך גדול על עמית!$!@%$^" אבל עדי לא מוותרת בקלות: "את לא מבינה שכולם אוהבים אותו!? נשבעת שהוא להייייטט!! את יצורה איך את יכולה לשמוע כל החיים מישו בוכה ועוד בשפה גבוהה?!?" עכשיו חוזר אל הדיון אסף: "וואלה באמתת שאתם לא יכולות להשוות את דודו לשלמה ארציי (: דודו הוא אגדה ולא אמרתי ששלמה הוא לא, פשוט דודו יותר עכשיוי ! יותר מזרחיחיחי (: " מעודדת מתמיכת הקהל עדי מתחזקת: "שלמה הוא לא אגדה! הוא צחנה! אולי פעם שאבא שלי היה בן שתים אהבו אותו גברת צאליק! נשבעת שאין שיר אחד שלו שאני אוהבת.. אני רק שומעת אני מתעצבנת… מה הוא חושב שאני צריכה לשמוע שיר ובאותו זמן לנסות להבין מה המשמעות של המילים?! אני כולה שומעת שיר.. מה קורה איתוו? וגמניי התכוונתי ליצורה באהבה!♥"
עכשיו הדיון מתחממם. עמית: "שמעעייי – אם מישהו בוכה (והוא לא – אני פשוט זורמת איתך בסימולציה ) לפחות שיבכה בשפה נעימה! גםכן כל השירים המזרחיים האלה זה או "נשמהנשמה כפרעלליי" או "אני שונאא אותך את שמנה יאללה עופי לכי יקבב!" אחייייי זה חופרר.." לאחר מספר פוסטים, בהם הדיון הולך ומתחמם, עדי משועשעת: " חחחחחחחחחחחחחח דוגרי אם מישו יושב מהצד וקורא את השיחה הוא בוכה מצחוק!" וליאור נהנית: "חחחחחחח דפקנו ליול כל כך הרבה נוטיפיקיישן!!!!! 🙂"
וכך נמשכת לה השיחה. בני נוער טובים, לא במרכאות, דור הפייסבוק של ישראל, שנת 2010. אני, דרך אגב, חושב ששלמה ארצי הוא אומן גדול. אצלי יש לו LIKE ענק. וגם פעמיים נוטיפיקיישן על הקיר.
…
(פורסם ב"גלובס" – 12 ספטמבר 2010)
תגובה אחת
I must say, as much as I enjoyed reading what you had to say, I couldnt help but lose interest after a while. Its as if you had a fantastic grasp to the topic matter, but you forgot to include your readers. Perhaps you should think about this from much more than one angle. Or maybe you shouldnt generalise so substantially. Its better if you think about what others may have to say instead of just heading for a gut reaction to the topic. Think about adjusting your own thought process and giving others who may read this the benefit of the doubt.