שנת הלימודים מסתיימת בימים אלה וכמליון וחצי תלמידי ישראל יוצאים לחופשת הקיץ הלא מקוצרת שלהם. יש איזושהי נימה אופטימית סביב מערכת החינוך בחודשים האחרונים. היא נובעת מן הסתם מההסכם המתוקשר בין אירגון המורים לבין משרד החינוך סביב רפורמת "עוז לתמורה", כמו גם מהתחלתה של הטמעת תוכנית התיקשוב הלאומית בכמה עשרות בתי ספר ברחבי הארץ ובאופן כללי מהתחושה ש"קורים דברים". מצד שני, חצי הכוס הריקה עדיין ריקה מאוד ורוב התלמידים שיצאו לחופשת הקיץ עדיין יחזרו בסופה אל כיתות, שהצפיפות בהן היא מהגדולה בעולם המערבי, אל סביבת לימודים מיושנת, אל מורים שמעמדם שחוק ושעייפותם ניכרת ואל מערכת שמקדשת את מכונת ייצור הבגרויות מעבר לכל ערך חינוכי או לימודי אחר.
בשיחה שהיתה לי לא מזמן עם גורם בכיר במערכת החינוך, הוא תהה איפה נמצא ההיי-טק הישראלי בהקשר של הדיון הציבורי סביב מערכת החינוך בישראל. הנושא הזה הוא משמעותי בגלל היותה של ישראל, למרות כל העירעורים והפקפוקים ועל אף מחאות הציניקנים, מעצמת היי-טק בין לאומית. "איך ייתכן שבמעצמת ההיי-טק הבין לאומית אנחנו לא רואים את ההיי-טק הישראלי מתגייס באופן מסודר למען קידום החינוך בישראל?" שאל אותי אותו גורם. זוהי שאלה לא פשוטה, במיוחד לאור העובדה, שרבים מאוד מאנשי ההיי-טק הישראלי עוסקים, בהתנדבות, בפעילויות שונות הקשורות לחינוך. אין סוף מיזמים מתנהלים בימים אלה ברחבי המדינה והם מונעים על ידי חברות היי-טק, על ידי מנכ"לים שאיכפת להם, אנשי הון סיכון שמרגישים מחוייבות ובעיקר אלפי מתנדבים, שמקדישים מזמנם החופשי לחינוך הנוער. אבל, מצד שני, אין מסגרת אחת מכוונת, שמאחדת את כל הרצון הטוב, את כל המשאבים ואת כל המתנדבים תחת סדר עדיפויות לאומי ומול תוכנית רב שנתית לקידום החינוך בישראל. אני מנחש, שאילו היתה קמה מסגרת שכזו, סדרי העדיפויות שלה היו כוללים את צמצום הפערים החברתיים, ההולכים ונפערים, עידוד החינוך הטכנולוגי, תוכניות לעידוד המצויינות והעמקת החינוך לערכים.
ומעבר להתנדבות, בחינוך גם מותר לחשוב על יזמות עסקית. בשנה האחרונה פגשתי לפחות עשרה סטארט-אפים שבנו תוכניות עסקיות סביב מוצר או שירותים לתחום החינוך. החל ממחשבי טבלט ממוקדי תכנים חינוכיים, דרך מכשירים מיוחדים לעידוד המחקר המדעי בבית הספר, והמשך בתכנים מיוחדים, משחקים חינוכיים, מערכות חדישות לניהול סביבת הלימוד הן עבור המורים והן עבור תלמידיהם ועוד. אם המיזמים של היום יכולים להוות איזשהו כדור בדולח לגבי עולם המחר, הרי שבכל הקשור לחינוך יש סיכוי לא רע שבעתיד הלא רחוק נראה את הילדים שלנו הולכים לבתי ספר יותר מתוקשבים ומשתמשים בכלים מודרניים ואפקטיביים יותר, אולי אפילו מהנים, בסביבת הלימודים שלהם, בבית ספר ובבית.
לאור ריבוי המיזמים הטכנולוגיים בישראל בתחום החינוך, יש מקום לשקול עידוד ממשלתי ליזמויות בתחום הזה. כמו שבתחום הפיתוח לשירותים פיננסיים זיהו באוצר נישה מיוחדת במדינת ישראל ועודדו משקיעים ומסדות בנקאיים זרים להקים כאן מרכזי מו"פ, אפשר להקים אצלנו מרכזי מצויינות לפיתוחים טכנולוגיים ששוק היעד שלהם הוא עולם החינוך. ובינתיים, עד שזה יקרה, אולי ירימו את הכפפה איגודי ההיי-טק השונים ויפעלו ביחד למען קידום החינוך בישראל?
…
(פורסם ב"גלובס" – 26 יוני 2011)
