בשבוע שעבר הצעתי כאן לבצע שינויים דרסטיים במערכת החינוך בישראל. קראתי לפטר עובדים רבים במשרד החינוך, להיפרד ממנחים ומפקחים וגם מ 25% מהמורים. כל זאת על מנת לפנות תקציבים שיאפשרו עלייה דרמטית בשכר המורים ובעיקר – למשוך את מיטב המוחות בישראל למקצוע ההוראה. ההצעה "ההיי-טקיסטית" הזו גררה לא מעט תגובות, חלקן ביקורתיות ביותר. אחת מהן הגיעה בצורה של מכתב תחת הכותרת "בעיטה לשער של יזהר שי", פרי עטו של מר דוד אגמון ממושב גן-חיים שבשרון. לא הכרתי את מר אגמון קודם לכן, אבל התקשרתי אליו וזכיתי לחצי שעה של הנאה צרופה בשיחה עם איש חינוך אמיתי, שלמרות שפרש כבר הנושא עדיין בוער בעצמותיו.
דוד אגמון היה נער בן 16 כשנקרא להגנת המולדת הצעירה בשנת 1948. הוא הצטרף לקורס השריון הראשון בצה"ל והשתתף כלוחם במבצע "דני". עם תום המלחמה חזר לבית הספר כדי לסיים את לימודיו. הוא היה למורה, שימש תקופה כגזבר הסתדרות המורים ובתפקידו האחרון ניהל במשך 22 שנים את בית הספר היסודי ממלכתי א' בהוד השרון. אלו הם דבריו:
"קראתי את דבריך… במיוחד הכעיסה אותי כותרת המשנה. כאילו שכר המורים הוא המפתח והפתרון לשאלות החינוך… הייתי צריך להיעלב. אך לא נעלבתי, כי התרגלתי במשך השנים לשמוע דברים כאלה על מורים ועל מערכת החינוך …
… אני מסכים שיש לערוך שינויים במערכת החינוך. אלא שבין לערוך שינויים לבין לפטר 75% מעובדי משרד החינוך ועוד 25% מהמורים לפי אמות מידה היי-טקיות המרחק הוא גדול… אם כל הדורש שינוי והטבה במדינת ישראל ימדד באמות מידה היי-טקיות, או אז נצטרך לערוך מהפכה לא רק במערכת החינוך אלא גם במערכות רבות אחרות… יש לי רצון עז לשאול את אנשי ההיי-טק, האם רק מנהלי ההיי-טק רואים את הנסיגה המתמשכת במערכת החינוך בארץ? האם לא שמעו את הקולות הבוקעים מבין שורות המורים והמנהלים והמפקחים במשך שנים? מדוע לא הייתם קשובים לקולותיהם של אנשים טובים ומכובדים רבים אחרים? היכן הייתם כל אותן השנים?
… אני חש צורך עמוק להזכיר למי שאינו זוכר, וללמד את מי שאינו יודע, שלפני דור אחד או שניים לא שלמו בונוסים למורים, ומנהלים טובים בבתי ספר לא קבלו שכר גבוה יותר ממנהלי פרוייקטים בהיי-טק… גם בעבר לא כל מיטב המוחות פנו להוראה. אכן כן, המורים היו איכותיים, אבל גם ההורים היו בעלי איכות שונה, והתלמידים חיו באווירה אחרת… האם זה יהיה מיותר להזכיר לכותב הנכבד גם כן שבבתי הספר של פעם למדו כתות א-ב' בחדר אחד עם מורה אחת ? האם יהיה זה מוגזם להזכיר שנכחו בחדר בו זמנית 40-50 תלמידים, ללא מורה חונכת לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים? ושהלימודים התנהלו בחדרים לא ממוזגים, ובתנאים הרבה פחותים מאלה של היום. ובכל זאת עזבו את בתי הספר תלמידים עם מטען, שהביאם בסופו של דבר לקידום המדע והטכנולוגיה וגם לקבלת פרסי נובל.
דור ההורים של היום הינו דור שני לתחילת ההידרדרות… במשך שני דורות הניחו לחינוך כי הוא לא נחשב. לפתע, היום, כשהסכנה רובצת לפתח, מתעוררים כל בעלי הדמיון וכל אחד מחזיק בכיסו את הפתרון. "
זהו דבר המנהל. ובכן ידידיי, אנשי ההיי-טק הישראלי, היכן הייתם כל אותן השנים?
…
(פורסם ב"גלובס" – 10 ינואר 2010)
