עבור צופי התוכנית "ארץ נהדרת", אשר למרות ההידרדרות המצערת ברמתה ממשיכה עדיין לככב במצעדי הרייטינג, הכנתי השבוע שירות מיוחד: "הימנעות מפרסומות מעצבנות". מדובר בשיטה להתמודד עם הקלות הבלתי נסבלת, בה מפציצים אותנו זכייני השידור באין סוף זמן פרסומות. עד כדי כך, שלעיתים לא ברור האם אנחנו צופים ברצף פירסומי שבתוכו משורבבים מדי פעם קטעי תוכן, או שמא באמת התכנסנו כאן כדי לצפות בתוכנית טלויזיה מקורית.
עולם הפירסום עבר מהפיכה בעשור האחרון. האינטרנט, הסלולר וריבוי המסכים פתחו בפני המפרסמים אפשרויות חדשות, אבל גם הציבו בפניהם אתגרים לא פשוטים. כולנו פחות סובלניים לביזבוז זמננו, איננו מרוכזים, אנחנו עסוקים במספר דברים בו זמנית, ודרישתנו היא למסרים קצרים וקולעים. בנוסף, הורגלנו לקבל שירותים ותכנים רבים ללא תשלום, כשהפרסומות המלוות אותם הן ההצדקה עיסקית לחינמיותם. אבל, ההבדל הגדול בין הפירסום במדיה החדשה לבין הפירסום בטלויזיה הוא, שבגלישה אינטרנטית יש לנו הזכות לבחור האם לבזבז זמננו על פירסומת כלשהי, או שלדפדף הלאה ולהשאיר אותה מיותמת בעמוד בו ניסתה להיכנס אל חיינו.
אני מוכן להמר כאן, במידה גבוהה של ודאות, שמבוססת כמובן גם על תקותי האישית כצרכן עסוק וחסר סבלנות: מתקרב היום, בו לא יתקיים הפירסום בטלויזיה במתכונתו הנוכחית. הפירסומות יוצעו כאופציה עבורנו הצופים, ואנחנו אלה שנחליט האם "להקליק" עליהן דרך השלט (או בנפנופי ידיים בזכות הטכנולוגיות החדישות לשליטה מרחוק, עיינו ערך Prime Sense), או שנמשיך לצפות בתוכנית המועדפת עלינו ללא הפרעה. יהיו ספקי שירותים, שיממנו עבורנו את עלות ערוצי הכבלים או הלווין ואז, תמורת חיבוריות בחינם, נואיל בטובנו לקבל מהם פרסומות מעל גבי המסכים השונים. ובמודל של שירותי פרימיום – אם ספק השירות ישלם לנו גם את חשבון הטלפון הנייד וגם ישלח לנו מדי פעם בייבי-סיטר לילדים, נהיה מוכנים אפילו להתחייב להיצמד לכיסא בזמן הפסקת הפרסומות.
ולמה אני חושב, שהמגמה הזו מחוייבת המציאות? קודם כל, כי על אפם ועל חמתם של המפרסמים והמוני האנשים הטובים המתפרנסים מענף זה, זהו הכיוון אליו העולם הולך. ובנוסף, כניסתן של טכנולוגיות ההקלטה לממירי הכבלים והלווין, הפכה כבר ממילא את הצפייה בפרסומות בטלויזיה לדבר התלוי ברצונו הבלעדי של הצופה. ירצה – יצפה בפרסומות. לא ירצה – יעבור קדימה בהקלטה ויתעלם ממליוני הדולרים שהושקעו בפירסומות המרצדות על המסך.
ולשירות, שהבטחתי לכם לעיל: עד שתוצע לנו האפשרות לדלג על הפסקות פרסומות באופן אוטומטי, נגזר עלינו לחשב מתי להתחיל לצפות בתוכנית, כדי להקפיד ולפספס את כל הפרסומות. בסיגמנט של"ארץ נהדרת" בשבוע שעבר, מרגע סיום החדשות שלפניה ועד לתחילת התוכנית שאחריה ("רמזור") היו בסה"כ 38 דקות של פרסומות (כן, ידידיי, זו אינה טעות). ולכן, ביום ששי הקרוב, הפעילו את המקליט, חכו 38 דקות (!) וצפו להנאתכם בתוכנית, ללא הפרעות וללא הפסקות. כמובן, אל תשכחו להשתמש בכפתור החשוב ביותר בשלט שלכם, הלא הוא ה Fast Forward. דרך אגב, חוק הרשות השנייה מכתיב זמן מירבי של 10 דקות פירסום בתוך כל שעה של תוכן, או מכסימום של 40 דקות פירסום בין השעות שמונה בערב לחצות. נראה, שלרשות השנייה יש שיטות משלה למדוד זמנים.
…
(פורסם ב"גלובס" – 14 מרץ 2010)
