החומה הסינית

בכניסה לקניון הענק "שוק המשי" שבבייג'ין תלוי שלט מאיר עיניים: "אנחנו נעשה ככל שביכולתנו לכבד את כללי הקניין הרוחני". מתחת לשלט הזה וברחבי מרכז הקניות פזורות מאות חנויות שבהן ניתן לרכוש בגדים ומוצרי אלקטרוניקה של מיטב המותגים – החל מנייקי ואדידס והמשך בפולו, טומי הילפיגר, קלווין קליין, ריי-בן וביטס – כולם כמובן מזוייפים.  כמו כל תייר ישראלי שמכבד את עצמו הסתובבנו שם גם אנחנו בשבוע שעבר, התמקחנו כראוי עם המוכרים ("תשלמו מכסימום רבע מהמחיר שדרשו מכם" תדרך אותנו המדריך המקומי ואנחנו צייתנו) וקנינו מכל הבא ליד מוצרים מיותרים, כאלה שעם חזרתנו לארץ נשמח להתגאות במחיריהם המגוכחים ובאיכות המרשימה של הזיוף המושלם שלהם.

כיאה לתיירים נאורים עשינו שימוש בסמארטפונים בכדי להעצים את חוויותינו. תחזית מזג האוויר היתה תמיד זמינה ומדוייקת. שירות TripAdvisor הנאמן, המבוסס על המלצות מטיילים, המשיך כדרכו להצביע על מסעדות ואתרי תיירות שקלעו לטעמנו. לעומתו, מנוע החיפוש של גוגל חסום חלקית בסין, לפעמים זמין ולפעמים נתקע ללא הסברים. כשרצינו להתעדכן במתרחש בעולם נוכחנו לדעת שאתרי החדשות האמריקניים חסומים באופן אקראי, ללא חוקיות נראית לעין. כך גם אתרי החדשות מישראל, שהרי גם היא – כמו ידידתה האמריקנית – מדינה בעלת משטר דמוקרטי אפל, המאפשר לאזרחיו גישה חופשי למידע באשר הוא.

פייסבוק חסומה בסין באופן מוחלט, כך למדנו דווקא בשבוע בו הכריזה החברה שהגיעה למספר הדמיוני של מיליארד חברים. לאורך שהות של שבועיים רצופים ועשרות נסיונות להתחבר לפייסבוק הבנו שנגזרה עלינו הינתקות מוחלטת מהרשת החברתית. חיפוש מהיר בגוגל אחרי "איך מתחברים לפייסבוק בסין" הוביל אותי למספר אתרים שמציעים שירותי "פרוקסי" למשתמש הסיני, חלקם אפילו בחינם. כשהתבקשתי למלא פרטים אישיים החלטתי לוותר. הדמיון הפרוע של שוטרים סינים, המתנפלים עלינו מכל עבר בגלל שהתעקשנו להתחבר לרשת, פתאום לא נראה כל כך מופרך כשאתה מסתובב ברפובליקה העממית הזו.

דרך אגב, שירותי Wi-Fi בסין זמינים באופן חלקי ביותר וכמעט כולם בתשלום (והוראות הפעלה בסינית). אל תאמינו למי שיספר לכם אחרת.

ביום ששי האחרון התפרסמו בארצות הברית אזהרותיו של מייק רוג'רס, יושב ראש ועדת המודיעין של בית הנבחרים האמריקני, שקרא לחברות אמריקניות להימנע מלעשות עסקים עם החברות הוואווי ו ZTE הסיניות. רוג'רס, לשעבר סוכן אף-בי-איי, לא חסך במילותיו הקשות: "אילו אני חברה אמריקנית שבוחנת את הוואוי, הייתי מחפש יצרן אחר לקנות ממנו. זאת, בהנחה שאיכפת לכם מהקניין הרוחני שלכם, מהפרטיות של הלקוחות שלכם ומהביטחון הלאומי של ארצות הברית." למותר לציין שאת הדברים האלה לא קראנו בסין. הם לא חצו את החומה הסינית, לפחות לא עד שעזבנו אותה בדרכנו חזרה הביתה.

…

(פורסם ב"גלובס" – 10 אוקטובר 2012)