בשבוע שעבר יצא המדען הראשי במשרד התמ"ת, אבי חסון, בקריאה לממשלת ישראל. בהודעתו נאמר: "מדינת ישראל מפקירה את עתידה. אם לא נגדיל את ההשקעות במו"פ היום, בעוד עשור נתעורר ונגלה שייבשנו הן את תעשיית הידע והחדשנות הישראלית והן את התעשייה המסורתית." המדען התריע על מחסור חמור בתקציב המו"פ ודרש תוספת מיידית, במטרה לאפשר את מימונן של למעלה מ – 500 בקשות תמיכה מחברות טכנולוגיה, שנותרו לפי שעה ללא מענה. הגירעון, עליו התריע המדען, הוא בסדר גודל של כ 450 מליון ש"ח. כמקובל במדינתנו, ניהלו משרדי האוצר והמדען את ההתכתשות ביניהם מעל דפי העיתונות. בתגובה לטענות המדען הראשי מסרו פקידי אוצר עלומי שם כי הם מופתעים ומאוכזבים מכך שבמשרד המדען לא יודעים להתנהל. איך ייתכן, תמהו הפקידים, שכמו בשנים עברו, משרד המדען הראשי מכלה את התקציב השנתי שלו במשך תשעה חודשים ואז פונה שוב לאוצר בקריאות לעזרה?
הפרק הנוכחי של ההתכתשות המסורתית הזו הסתיים ביום חמישי. בנאום בפני קהל מסר שר התמ"ת שלום שמחון, שהגיע להסכמה עם האוצר על הגדלת תקציב המדען הראשי עוד השנה. השר לא נקב במספרים. סביר להניח, שהאוצר לא אישר את מלוא הסכום שדרש המדען, אבל בכל זאת יעביר כספים, שיאפשרו מימון לעוד כמה עשרות חברות. אכן, בשורות טובות.
לכאורה, אין בפרשיה הקצרה הזו חדש. מדי פעם מתפתח אצלנו משבר תקציבי כלשהו. האוצר מתנגד, העיתונות ניזונה מהודעות סותרות משני צדי המתרס ומחממת את האוירה. בסופו של דבר, אם נמצא הספונסור הפוליטי המתאים, שיש לו גיבוי וכוח פוליטי, האוצר מתפשר וחורג ממסגרת התקציב. שני הצדדים מודיעים על ניצחון ונערכים לקרב הבא.
אבל בכל זאת, יש משהו מיוחד במלחמות המדען הראשי. שכן, הוא לא נלחם על טובות הנאה לקבוצות לחץ, או על פרויקט קצר טווח שיאפשר לפוליטיקאי כלשהו להתקשט בו בבחירות הקרובות. הקרב על תקציב המדען הראשי הוא חלק מהמערכה על צביונה של מדינת ישראל כמדינת היי-טק, המעודדת תעשיות עתירות ידע. צעקתו של המדען יצאה על הפער בין הצהרות ממשלת ישראל לגבי חשיבותו של ההיי-טק הישראלי לבין השחיקה בתיקצוב הממשלתי לענף בפועל. לזכותה של הממשלה הנוכחית יש לומר שלא היא זו שהחלה בשחיקה, היא רק התמידה בה. מנתוני המדען הראשי עולה, כי על פני העשור האחרון חלה ירידה של כמיליארד ש"ח בתקצוב המו"פ בישראל. בנוסף, אחוז תקציבי המו"פ מסך כל תקציב המדינה ירד בכ – 50% במשך העשור הזה.
ההשקעה של מדינת ישראל במו"פ כיום נמוכה גם בהשוואה למדינות מפותחות כדוגמת ספרד, ארה"ב, קוריאה, שוודיה, גרמניה, איטליה ואנגליה. במקום לדאוג לעתידנו, אנחנו פשוט הפחתנו את השקעותינו בתעשיות עתירות הידע, הרעבנו את ההשכלה האקדמאית והתרשלנו בחינוך ילדינו. עדיין לא מאוחר מדי לעצור את ההידרדרות המתמשכת הזו. אבל, כמו בנושאי הרפואה הציבורית ומערכת החינוך, גם כאן עלינו להגדיר לעצמנו סדר עדיפויות לאומי, עם תיכנון מערכתי ארוך טווח ותיקצוב הולם. ולכן, מלחמתו של המדען הראשי היא לא התגוששות אופנתית סביב סעיפי תקציב כלשהם, אלא התעקשות נכונה על כך, שנוכל להמשיך להיקרא אומת הסטארט-אפים.
…
(פורסם ב"גלובס" – 30 אוקטובר 2011)
