מקום טוב יותר?

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

התרסקותה המצערת של חברת בטר פלייס נותנת לכולנו גם הזדמנות להסתכל במראה ולהבין מחדש כמה דברים לגבי עצמנו, אזרחי אומת הסטארט-אפ.

אם לשפוט לפי אלפי הטוקבקים שפשטו בבלוגוספירה, הרי שאנחנו אומה של אנשים חכמים ביותר. כולנו ידענו שהכתובת חקוקה על הקיר וחזינו מראש את הכישלון הצפוי של בטר פלייס. לכולנו היו ברורים הכשלים במודל העסקי, הטעויות בתמחיר, הרשלנות בהתנהלות מול הרגולטורים,  חוסר ההבנה של אנשי הטכנולוגיה, התיכנון הלקוי של התשתיות.

כולנו ידענו, הבנו והפנמנו פרט לשני אנשים: יו"ר החברה עידן עופר ויזם ומנכ"ל החברה, שי אגסי. אבל מה הפלא, אנחנו אומרים לעצמנו, הרי שניהם אנשים חסרי כישרון,  שלא עשו דבר מימיהם ורק ניצלו את תמימותם הרבה של שותפים עסקיים ברחבי העולם, את קשריהם המושחתים עם הרגולטור הישראלי ואת אמונם של המשקיעים חסרי ההבנה, על מנת לבנות אימפריה על חשבוננו ולגזור קופונים שעלו לכולנו אין סוף כסף.

למען האמת, לא רק הטוקבקיסטים הוכיחו תובנות אין סופיות. גם הפרשנים. העיתונים מלאים בכתבות מלומדות, בדיאגרמות ובהסברים, שמפרטים בחוכמה רבה ובהבנה עמוקה את הטעויות השונות שהביאו לקריסתה של החברה בעלת החזון הכי מרשים שקמה כאן אי פעם.

אין בכוונתי להתפלמס עם כותבי הפרשנויות למיניהן. בעיקר, כי בניגוד לכל הטוקבקיסטים והפרשנים שידעו הכל מראש והבינו תמיד הרבה יותר טוב משי אגסי ומעידן עופר, אני באמת אינני יודע את כל התשובות לכל השאלות. אבל כן הייתי מזכיר לכולנו את דבריו של היזם הוותיק דב מורן שהתראיין בנושא השבוע בגלי צה"ל.

מורן, שהיה בסיטואציות דומות לאלו של אגסי, גם בהצלחה אדירה וגם בכישלון צורב, הציע לכל הפרשנים להירגע קצת, כי דברים שרואים משם, מתוך הליבה הרותחת של העשייה האמיתית, לא באמת רואים מכאן, מכורסת הפרשן המלומד. לדבריו, "האבחנה בין כישלון להצלחה היא לפעמים אבחנה מאד דקה. יום אחד הכל פתאום מתחבר ודברים הופכים להצלחה אדירה, ובינתיים לפעמים אנשים דופקים את הראש בקיר".

מי שרוצה להתעמק באמת בסוגייה הזו, מן הראוי שיקדיש זמן להתעמק בפוסט שהציב שי אגסי בדף הפייסבוק שלו, באדיבותה של זוגתו תמי חוטובלי. בפוסט הזה יש טיעונים מצויינים לגבי תימחור הרכב בישראל (בטר פלייס כן מכרה בהפסד), היעדר הסיוע הממשלתי (בניגוד לטסלה שקיבלה הלוואה של חצי מיליארד דולר מהממשל האמריקני), הסחבת הרגולטורית (הדרישה התמוהה לטופס 4 עבור שקע טעינה חשמלי) ועוד ועוד.

ללא קשר באיזה צד של המתרס נמצאים הקוראים כאן, דבר אחד ברור: למרבה הצער, אחרי קריסתה של בטר פלייס, אנחנו לא נמצאים היום במקום טוב יותר. החברה הלכה למקום רע וכולנו, במקרה הטוב, עדיין דורכים באותו מקום.

ובנימה קצת נוסטלגית, הטור השני של "בעיטת קרן", שהתפרסם ב"גלובס" לפני כחמש וחצי שנים, התייחס גם הוא לחברת בטר-פלייס. היא היתה אז חברת סטארט-אפ מבטיחה בעלת חזון מרשים, שרבים ברחבי העולם צפו בה בהשתאות אמיתית. רבים, חוץ מאיתנו, הישראלים. אנחנו ידענו, כבר אז, טוב יותר מכולם.

הנה הטור ההוא לפניכם:  "חצוף האגסי הזה" ("גלובס" – 3 פברואר 2008)

(פורסם ב"גלובס" – 29 מאי 2013)

 

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *