מסתתרים מאחורי המסיכה

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

כצפוי, לא עבר זמן רב מדי עד שאפליקצית הסודות החדשה Secret זכתה לימי התהילה שלה בבלוגוספירה המקומית בזכות השמצות אנונימיות כנגד מספר דמויות מוכרות בעולם ההיי-טק הישראלי. מספר משתמשים באפליקציה השתמשו בזכות המפוקפקת שהיא מקנה להם להתחבא מאחורי מסיכה דיגיטלית וכתבו דברים, שאילו היה להם האומץ להזדהות בדמותם האמיתית, היו מן הסתם מזכים אותם בתביעת דיבה כואבת למדי. 

אין לי עניין כלשהו להתעסק בזבל שכתבו מוגי לב אלמוניים על גבי פלטפורמה כזו או אחרת, אבל כן הייתי רוצה להתייחס לתופעה עצמה: כתיבה אנונימית, המאפשרת ליוצריה להשתלח במי שרק יתחשק להם, לפזר חצאי רמיזות, השמצות פוגעניות, איומים ולעיתים גם אמירות גזעניות או פשעי שנאה, וכל זאת מבלי חשש שיצטרכו לשאת באחריות כלשהי לדבריהם. 

לכאורה, תרבות הטוקבקים והתגובות האנונימיות מפארת את חופש הדיבור וההדמוקרטיה במיטבם. אבל, אני רוצה לטעון להיפך. הם מהווים פגיעה קשה בחופש הדיבור וניצול מחפיר של זכויות החופש הדמוקרטי, מה שעלול לגרום לדיכוי דיעות, הפחדה ובסופו של דבר לקעקע את אושיות הדמוקרטיה, לא פחות. כי חופש הדיבור, פירושו גם הגנה עיקשת על זכותם של אנשים להביע דיעות ועל זכותם להתעמת עם מי שאינו מסכים איתם. והוא גם הגנה על זכותם של אזרחים לשמור על שמם הטוב ולהתעמת פנים אל פנים עם כל מי שטוענים נגדם טענה כלשהי. 

למען הסר ספק: אין לי בעייה עם כל דבר שמישהו רוצה לכתוב בנושא כלשהו, כל עוד הוא עומד במסגרת החוק. אשמח להילחם על זכותו של כל אחד להגיד דברים שממש אינם מקובלים עליי. אבל כן יש לי בעייה עם פחדנים, שמרשים לעצמם לכתוב כרצונם מתוך ניצול ציני של חולשת הדמוקרטיה וחוסר יכולתה להגן על עצמה. 

וכך כותבים יוצרי Secret על עצמם באתר האינטרנט של החברה: "ממה שראינו עד כה, אנחנו מאמינים ש Secret היא משהו מאוד מיוחד והיא תגדיר דרך חדשה עבור התקשורת בין אנשים. המטרה שלנו היא לא לבנות רק אפליקציה, אלא פלטפורמה שתביא לידי ביטוי אותנטיות, מודעות עצמית ואמפתיה." במקום אחר באתר מפורטות הנחיות השימוש באפליקציה וביניהן: "היה אדיב וכבד את האחר. זכור, אתה בין חברים. השיחות הכי טובות מתרחשות כאשר הן מביעות תמיכה הדדית, כשהן קונסטרוקטיביות או כשהן מצחיקות בטירוף. היה מתחשב באחר, אפילו כשאינך יכול לראותו מאחורי המסיכה." ואת הדברים היפים והתמימים הללו ניצלו, וימשיכו לנצל, מוגי לב אנונימיים, כל אחד מהם מסיבותיו הלא מוצדקות.

אבל Secret היא רק דוגמה נוספת למרחב הדיגיטלי המופקר, שהפך כבר מזמן להיות אלים ובלתי נסבל, שיקוף עצוב להווית השיח הישראלי העכשווי, שהידרדר בשנים האחרונות לרמות מסוכנות. ואין כמו הימים הטעונים האלה בכדי להמחיש לכל מי שגר כאן, עד כמה הקצין השיח ועד כמה הוא איננו מוגבל לעולם הוירטואלי. כי הקללות ברשתות החברתיות כבר גלשו מזמן לצעקות ברחוב, שהפכו גם הן כבר מזמן לחבטות ומכות, שגם הן כבר הגיעו יותר מפעם אחת לאיומים על חיי אדם, לפשעי שנאה, אלימות וגזענות. תרשו לי לא להגזים בכך שאקשור באופן ישיר בין תרבות הטוקבקים הפרועה והאלימה לבין סכין שנתקעת בבטנו של בחור צעיר שיצא לבלות במקום הלא נכון, או חבורת מופרעים אכולי שנאה שיוצאים לרצוח נער צעיר ולשרוף אותו חי. 

יואב אליאסי,חייל מילואים המשרת כרגע בצו 8, העז למחות השבוע בדף הפייסבוק שלו בגנות הקיצוניות. הטוקבקיסט אמיץ הלב "טרנספר עכשיו" הגיב לדברים (שהתפרסמו ב"גלובס") במילים: "הסמול מסייע למחבלים, מגנה רצח יהודים אבל לא רצח ערבי. אתם סרטן בגופנו". הוא היה אחד מבין מאות טוקבקיסטים שהשתמשו בשלל קללות, איומים ואמירות גזעניות מפורשות. כולם, כמובן, תחת מחסה האנונימיות המתאפשרת ברשת.

כמה שורות מעל אמירותיו החזקות של "טרנספר עכשיו", באותו שירשור אלים של תגובות, הופיעו דבריו של עוד טוקבקיסט נאור, "נחצה", שכתב: " אל תיקח ללב את תגובות הפרימיטיבים הימניים שיוצאים עם דגלי ישראל. מרביתם ערסים שלא החזיקו נשק ולא לחמו ולא ילחמו למען המדינה. בכל תחומי החיים תרומתם אפס."

הדוגמאות האלו, שתיים מתוך מאות אלפים שניתן למצוא בקלילות בימים אלה ברשת, מלמדות שהאלימות המילולית היא לא מנת חלקם הבלעדית של הימין או השמאל הקיצוניים. האלימות הזו היא חלק מהיום יום שלנו והיא מאיימת על חופש הקיום שלנו כאן, לא רק על חופש הדיבור, שגם הוא ערך עליון בפני עצמו.

אני מרשה לעצמי להעלות כאן הצעת חוק צנועה ופשוטה, שתתרום פלאים לירידת מפלס האלימות האנונימית במקומותינו: מי שהושמץ, הותקף, אויים או קולל על ידי מוג לב אנונימי ברשת, יוכל להגיש דרישה לחשיפת שם האדם האלים שמאחורי דברי הבלע. האתר, שבו הופיעו הדברים, יחוייב לפרסם את זהות התוקף. וזה הכל. אין צורך בענישה, פרט למקרים של עילה למשפטי דיבה למיניהם. לא קנסות ולא הרחקות, כי הרי חופש הדיבור הוא קדוש, וחשוב לנו לאפשר לאנשים להתבטא כרצונם. אבל, שיגידו ככל העולה על רוחם תוך שימוש בזהותם המלאה. כי כך ידרוש מהם החוק.

ומה תהיה התוצאה? פשוט מאוד, הפחדנים ייאלמו וייעלמו לחוריהם. רמת האלימות המילולית תרד פלאים ורמת השיח הציבורי תעלה עד מאוד. אולי אפילו נצליח להגביר את הסובלנות ההדדית ולהכיל דיעות מימין ומשמאל ומכל מני כיוונים אחרים, מבלי להידרדר לשנאה אלימה בכל פעם שמישהו מעז להגיד את דעתו הממש לא מקובלת עלינו. זה בידינו ובר השגה. כל מה שאנחנו צריכים, זה לדרוש ממוגי הלב שיסירו את המסיכה. או שנקרע אותה מעל פניהם, לא באלימות – חלילה – אלא בעזרת חוק, שיגן על הדמוקרטיה הישראלית ועל חופש הביטוי, היקרים כל כך לליבנו.

(פורסם ב"גלובס" – 15 יולי 2016)

 

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.