מזג אויר מצויין קידם השבוע את פני יותר מחמישים אלף המבקרים בקונגרס הסלולר העולמי בברצלונה. בסוף היום הראשון של התערוכה קיבלו את פני היוצאים כמה עשרות מפגינים, שמחו על רמיסת זכויותיהם וניצולם המחפיר על ידי חברת הסלולר Telefonica. ספק אם המבקרים הישראלים שמו לב למחאה החברתית הזו נוסח ספרד. הם מיהרו לקבלת הפנים, באדיבותן של קרנות ההון סיכון כרמל, פיטנגו, ורטקס ומגמה. כרגיל, היה האירוע מלא עד אפס מקום במאות אורחים ישראלים וזרים.
גם השנה נותנת תערוכת הסלולר בברצלונה במה לתצוגת עוצמה מרשימה של ההיי-טק הישראלי. כמאה וחמישים חברות ישראליות מציגות כאן את מוצריהן וזוכות להתעניינות רבה מצדם של נציגי החברות הגדולות בעולם. מכון הייצוא אירגן ביתן ישראלי לתפארת והוא הומה אדם בכל שעות היום. שר התקשורת משה כחלון הגיע לכאן ונאם בטקס הפתיחה של הביתן הישראלי. השר זנח את נאומו הכתוב מראש ודיבר בהתרגשות כנה על הגאווה הישראלית שממלאה אותו למראה תצוגת העוצמה שמסביבו.
כשהסתובב השר בין דוכני החברות הישראליות אישרו המאבטחים שלו לחברת MetalCompass להדגים לו צעצוע דמוי אקדח, הנושא עליו סמארטפון שמריץ משחקי מחשב. החברה הוקמה בשלהי 2010 על ידי אורן שטרק, רומן לוין ויונתן מור, חברים עוד מהתיכון ובוגרי 8200 והטכניון. הם התחילו לעבוד על המיזם בתקופת הלימודים מחדר בדירה שכורה בחיפה ומאוחר יותר גייסו השקעה מהחממה גרנות ונצ'רס. החברה פיתחה מעגל חשמלי שמאפשר למפתחי משחקים לחבר את משחקיהם לצעצועים כדוגמת האקדח בו השתעשע השר כחלון.
לפני כשנתיים, בפאנל שהנחיתי בטכניון במסגרת מועדון היזמות "ביזטק", הציג יונתן מור, אז עדיין סטודנט, את המיזם שלו. הקהל קיבל אותו בספקנות, במיוחד לאור תחזית ההכנסות לאותה שנה, שעמדה על 200 דולר. "הדרך למליון דולר עוברת תמיד דרך ה 200 דולר הראשונים" אמרתי לו אז. השבוע בברצלונה שיחק שר התקשורת הישראלי באקדח הצעצוע, המוצר הראשון של MetalCompass . אינני יודע אם הכנסות החברה כבר חצו את קו המליון, אבל אני משוכנע שבאותו רגע יונתן וחבריו הרגישו מליונרים.
דלית ירדני, דוברת מכון היצוא, כתבה לי: "זו השנה השלישית שלי כדוברת מכון היצוא בתערוכה. כישראלית, ולא רק כדוברת מכון היצוא, אני סבורה שיש משהו בתערוכת הסלולר הזאת שחווים רק המבקרים בתערוכה. תחושה, שלא בכל יום מזדמנת לנו, הישראלים. גאווה ישראלית לנוכח התצוגה המרשימה, העוצמה, הנהירה ההמונית של בכירי עולם התקשורת לביתן הישראלי, המילים החמות שלהם, הצפיפות הרבה סביבנו, מלוא הכבוד וההוקרה לו זוכה התעשייה הישראלית המוצגת במלוא הדרה ועוצמתה, בלי כל פרופורציה לגודל המדינה שלנו.
חשבתי שאם גם אתה שותף לתחושת הגאווה הישראלית ואם גם אתה לא רואה בה מובן מאליו, אולי תקדיש את מאמר ברצלונה שלך לנושא. כך יוכלו גם הקוראים לחוות במעט את התחושה העוצמתית שאנו חווים שם." אכן דלית, אני שותף לתחושה, והנה – הקדשתי.
…
(פורסם ב"גלובס" – 29 פברואר 2012)
