שלום כיתה אלימה

שנת הלימודים החדשה נפתחה היום בשקט יחסי למרות האיומים השגרתיים בשביתה, כאלה שהורגלנו להם כחלק בלתי נפרד ממסורת הכנותיה של מערכת החינוך היקרה והחבוטה שלנו לקליטת ילדינו בסוף כל קיץ. כפי שגם הורגלנו בעבר פעמים כה רבות, יש לנו שר חינוך חדש והוא בעל חזון משלו, תכניות המגדירות סדרי עדיפות חדשים ומסמנות יעדים חינוכיים מרשימים עבור תלמידי ישראל ומוריהם.

כמתבונן מהצד המעורב בעשייה החינוכית, וכמי שבסך הכל המצטבר ליווה כבר 43 שנות לימודים של ילדיו, נראה שהשנה עומד בראש המערכת שר חינוך בעל הסתכלות מפוכחת, הגדרת מטרות ריאלית ונסיון אמיתי להתמקד במספר יעדים מרכזיים וברי השגה. השר נפתלי בנט היה מנכ"ל של חברת היי-טק והתנסה בצורך לנהל משאבים אל מול מטרות מוגדרות, תוך ביצוע וויתורים כואבים אך מפוכחים, והוא מביא לידי ביטוי את נסיונו הזה גם במערכת הציבורית. אני מנחש שרבים שחוו את הטלטלה המהפכנית שזעזעה כמעט כל פינה אפשרית במערכת החינוך בזמן הממשלה הקודמת, נושמים לרווחה. כאיש היי-טק וכמשקיע בעל אינטרס מוצהר באיכותו של הדור הבא של בוגרי מערכת החינוך הישראלית, אני כמובן מצטרף אל המברכים על הניסיון הכן של שר החינוך בנט להעלות את רמת הלימודים במקצועות המדוייקים ולתת לכמה שיותר מבוגרי התיכון בישראל הזדמנות לתעודת בגרות איכותית שתפתח בפניהם כמה שיותר הזדמנויות בעתיד ומן הסתם גם תייצר דור חדש של יזמים ומהנדסים.

ובבכל זאת, כמה הרהורים על סדרי עדיפויות במערכת החינוך.

בשבוע שעבר נסעתי עם אשתי והילדים לצפות במשחק כדורגל, במחזור פתיחת העונה החדשה של ליגת העל. ביציע מולנו הניפו אוהדים, סליחה – הניף קומץ אוהדים, שלט גדול עליו נמרחו ציור וססמא המונפים דרך קבע בהפגנות של אירגונים ניאו נאציים ברחבי אירופה. זהו שלט המתאר אלימות קשה כנגד אדם השרוע על הריצפה חסר אונים. המלל בשלט מבטא אמירה צינית אלימה המתייחסת למגזרים מסויימים השנואים על אירגוני הימין הקיצוני, אלה המתגעגעים בערגה למורשת הנאצית. והשלט הזה הונף באין מפריע במשך רוב זמן המשחק, נצפה על ידי אלפים וצולם על ידי רבים מהם.

תרשו לי לרגע להתעלם מהעובדה המחפירה שנכון לרגע זה משטרת ישראל לא נקטה צעדים כלשהם כנגד מפירי החוק, על אף שזו היתה הפרה בוטה, חצופה, קבל עם ועדה ובשידור חי לתפארת מדינת ישראל, שחלק ממנה מן הסתם צפה במשחק ההוא. אין לי ציפיות כלשהן ממשטרת ישראל בעניין מלחמתה באלימות ובהסתה ולכן אין לי גם אכזבות. אבל אני כן רוצה להתייחס לעובדה המצערת שמניפי השלט הזה, כמו גם רבים אחרים הלובשים את החולצות הנושאות את הססמאות הניאו-נאציות בזמן הפגנות המתקיימות בשנים האחרונות במדינת ישראל, וכמותם רבים אחרים הנוטפים שנאה ונוקטים באלימות קיצונית מסוכנת, כל אלה הם תוצר של מערכת החינוך הישראלית של המאה ה-21. ואני מנחש שיש בהם כאלה שסיימו בהצטיינות לימודי חמש יחידות מתמטיקה ואולי אפילו נבחנו בהצלחה בפיזיקה ובמחשבים.

חלקם גם השתתפו בזמן לימודיהם בתיכון במסעות בני הנוער למחנות ההשמדה באירופה וזכו ללמוד מקרוב את זוועות הגזענות ותוצאותיהן. ומן הסתם גם נטלו חלק בדיונים המנסים לפענח מה גורם לאנשים לאבד צלם אנוש. ומה גורם לסביבתם להעלים עין, להמשיך לחיות את חייה ולהתעלם במפגיע מהשרץ הצומח בתוכה. ואולי יטענו מי שיטענו שכל אלה אינם תוצרים של מערכת החינוך הישראלית אלא תוצאה של חינוך לקוי מבית, שקצרה ידה של מערכת החינוך לשנות. כך או כך, תופעות האלימות הקשות, הפיזית וגם המילולית, הולכות ומחמירות ומידרדרות לתהומות עמוקים יותר ויותר אל מול עינינו הכלות, ולמרבה הצער זוכות במקרים רבים לעידודם של "מנהיגים" השואבים את כוחם מעידוד השנאה והקיצוניות.

המערכת היחידה שיכולה עדיין לשמש כזירה לקרב בלימה כנגד האלימות בישראל היא מערכת החינוך. ולכן, טבעי שנצפה משר החינוך החדש ואולי אפילו נדרוש ממנו, שבמקביל ליוזמותיו המבורכות להקטין את הצפיפות בכיתות ולשפר את רמת הלימודים במקצועות המדעים המדוייקים יכריז גם על מלחמת חורמה חסרת פשרות בחוסר הסובלנות, באלימות ובקיצוניות ובאי קבלת האחר, באשר הוא. ואם הוא חייב להגדיר מטרה אחת בלבד, שעליה יילחם ללא חת, עד הסוף, הרי שזוהי המטרה החשובה יותר. אדוני שר החינוך, אם אין ברירה אחרת אתה יכול לייצר לנו פחות מהנדסים ופחות גאוני מחשבים, אבל אנא ממך – ייצר לנו כמה שיותר בני אדם טובים. כי דרך ארץ קדמה לתורה.

…

(פורסם ב"גלובס" – 1 ספטמבר 2015)