********************************************************************************************
בתגובה לפוסט שהעליתי השבוע (" כרטיס כניסה להיי-טק למיוחסים בלבד? ") בעניין התשובה השלילית שקיבל ד' מהמוסד האקדמי אליו פנה לצורך בקשת מילגת לימודים, קיבלתי את תגובתו של פרופסור במוסד הזה, שמכיר את התכנית מקרוב. להלן דבריו המלאים כלשונם.
********************************************************************************************
אני חושב שאני הולך להרגיז מישהו שאף פעם לא פגשתי במה שאכתוב. אני חושב שהוא לא עושה את עבודתו כמו שצריך. אני מניח שבתור יזם הי-טק בכיר, משקיע הון סיכון, וכותב בלוג מוערך האחראי על הצלחות רבות וכתבות רבות, הוא בדרך כלל רגיל שמסכימים איתו. אבל אני כותב כדי לדווח לו שטעה וגרם עוול. כנראה שהוא יכעס.
הכל התחיל כשהוא התקשר אל קולגה שלי והציג עצמו בתור יזם היי טק וניסה להבין מדוע סטודנט מסויים שנקרא לו ד', לא התקבל לתכנית מסויימת אצלנו. התכנית הזאת היא תכנית שקיימת כבר יותר מעשר שנים אצלנו במוסד והיא המאפשרת לסטודנטים שמגיעים ממקומות בהם היה להם קשה "לממש את הפוטנציאל", לסגור פערים ולצאת עם תואר במדעי המחשב ולהצטרף לתעשיית ההי-טק.
התכנית שלנו היא הרבה יותר מתכנית מלגות ולא כאן המקום להרחיב עליה את הדיבור. אומר רק שהצלחתה אינה מוטלת בספק, היא העמידה בוגרים רבים שהצטרפו לתעשיה, המשיכו ללימודים מתקדמים ועוד.
בחזרה לסיפור של היזם. הוא ניסה להבין מדוע ד' לא התקבל, הוא הרי מכיר את הסיפור שלו אישית והוא בטוח שהוא יצליח ושמגיע לו להתקבל וכיוצא באלה דברים. אני בטוח שהדברים שאמר היזם היו נכונים ונאמרו מתוך דאגה כנה ואמונה אמיתית. אם הדברים היו נשארים במישור זה, היינו מקבלים את השיחה בתור דאגה כנה ורצון לעזרה.
אולם כאשר הדברים החלו לגלוש לביקורת על המוסד ועל התכנית ועל הקולגה שלי הדברים כבר מצטיירים לגמרי אחרת ואני חייב לתקן. ראשית, אם היה היזם המוכשר חושב רגע, היה מבין שאנו מקבלים שיחות כאלה חדשות לבקרים לגבי מועמדים רבים והוא לא הראשון ולא האחרון שמנסה להתערב ולשנות החלטה. זה בסדר גמור. אנו מקבלים את זה, וזה מעיד על איכפתיות ועל רצון לעזור. תמיד כמובן המועמד או מועמדת הם בעלי סיפור לא קל (שהרי אלה מלכתחילה המועמדים שמופנים לתוכנית) ותמיד הם בעלי יכולות אישיות שאנו לא הערכנו נכון. בכל מקרה ומקרה (כמו גם במקרה של היזם המוכשר) אנו מנסים להסביר באופן סבלני ומנומס את התהליך המורכב שבו אנו נוקטים ואיתו אנו מנסים לנבא את סיכויי ההצלחה של המועמדים בצורה אובייקטיבית.
אין לנו דרך יותר טובה, וגם כך אנו משקיעים משאבים רבים בדיוק כדי לתת הזדמנות לכאלה שבמקומות אחרים לא היו שוקלים כלל את מועמדתם. לבסוף, לפי נסיון העבר, דרך זו עובדת דווקא לא רע בכלל. אבל כנראה שליזם המוכשר יש שיטה טובה יותר: שיטת ההמלצות (דרך אגב, אנו בהחלט שוקלים גם המלצות בתהליך שלנו אבל לא רק המלצות). כלומר, לשיטתו, אנו נכשלים בתפקידנו אם לא קיבלנו מועמדים שממליצים עליהם! אז האם עלינו לקבל כל המלצה של כל אחד על כל מועמד?
כנראה שלא. כנראה שבמקרה זה התכוון היזם שנקבל רק את מועמד שהוא עצמו ממליץ עליו. הרי הוא יזם היי טק מוכשר והוא יודע ומבין טוב יותר מאיתנו שהרי "נכשלנו בתפקידנו". שנית, אנו יכולים לטעות. כמו שנדרש מאקדמאים, אנו הראשונים להודות שבודאי יש מקרים שבהם אנו טועים וטעינו. אבל כדי להיות הוגנים כלפי כל המועמדים האחרים וכלפי התהליך וכלפי המערכת, אין אנו יכולים לשנות החלטות על סמך שיחות טלפון ונסיונות לחץ כפי שהיזם ניסה לעשות. מלבד ד' יש עוד עשרות מועמדים אחרים שאין להם "חברים" בהיי טק כמו היזם המוכשר. האם זה יהיה הוגן כלפיהם לשנות את החלטתנו (שמתקבלת לאחר תהליך ארוך כל שנה ושנה) רק עבור מועמד זה או אחר?
עד לכאן ההסבר על הטענות הענייניות בנוגע למועמד ד'. אבל ברגע שהיזם המוכשר, שלא מכיר את הקולגה שלי ואת המסירות שלה ולא מכיר את התכנית שלנו ולא מכיר את ההצלחות שלה ואת הבוגרים שלה, מתאר את הקולגה שלי בתור מישהי ש"יושבת על כסא עור נוח ומפנק ומשקיפה מתוך בועה על העולם שבחוץ", אז כאן כבר אין כל טענה עניינית ורצינית, וכאן הוא טועה. הוא טועה ומטעה. אני אפילו ארחיק ואומר שהוא גם קצת יהיר (שזו כמובן תכונה חיובית עבור יזם היי טק מוכשר) אם שהוא חושב שהוא יודע מספיק כדי לשפוט ולומר שאנו "נכשלנו בתפקידנו". לא "טעינו" חלילה, אלא "נכשלנו בתפקידנו", לא פחות.
כנראה שעשרות תלמידים של התכנית שהגיעו מהפריפריה והתקבלו לתכנית כשאף מקום אחר לא היה מוכן לקבל אותם, ולמדו והצליחו וסיימו את לימודיהם והשתלבו בתעשיה ורבים מהם אף חוזרים ועוזרים באופן פעיל לתוכנית ולסטודנטים החדשים, כנראה שכל אלה אינם מספיקים, שכן המועמד המועדף על היזם המוכשר לא התקבל ולכן כשלנו. ולבסוף גם אכתוב שאכן כן, אנשים יהירים לפעמים יכולים לגרום לי ולקולגות שלי לכעוס. מה לעשות, כאלה אנחנו האקדמאים. אפילו שאנו "יושבים במגדל השן" אנו גם בני אדם.
