שיעור ביזמות

לא מזמן סיפר לי מישהו על רעיון מעניין מאוד להקמת סטארט-אפ חדש. כששאלתי האם הוא כבר עובד על המיזם במשרה מלאה ענה לי שעדיין לא. קודם כל יגייס כסף ורק אז יוותר על מקום עבודתו. יש לו ילדים קטנים לפרנס ויש לו משכנתא מכובדת ולא עולה בדעתו לסכן את הביטחון הכלכלי של משפחתו. אמרתי לו, שאשמח לשמוע ממנו לכשיהיה מחוייב לחלוטין ויעזוב את מקום עבודתו. נפרדנו כידידים. מאז לא שמעתי ממנו.

אין לי בעייה מצפונית להציב רף כזה גבוה בפני כל יזם פוטנציאלי והסיבה היא פשוטה: אני עשיתי זאת בעצמי. פעמיים בעבר עזבתי מקום עבודה מסודר ומשכורת מפנקת על מנת לצאת לדרך חדשה. גם לי היו משפחה וילדים, משכנתא ואין סוף חששות. גם לא היו בידיי כל התשובות לשאלות הרבות, אבל ידעתי שאני מוכן לצאת לדרך. למען האמת, לא חשבתי שאני עושה משהו חריג. יזמים רבים עשו כך לפניי וגם אחרי. ואת הדוגמה הזו קיבלתי גם בבית בו גדלתי.

אבא שלי עזב את ביתו בבואנוס איירס בגיל צעיר כדי להיות שותף לסטארט-אפ אופנתי לימים ההם של תחילת שנות החמישים – הקמת קיבוץ במדינת ישראל הצעירה. אמא שלי עלתה לארץ שנתיים אחריו, הם התחתנו והקימו את ביתם בקיבוץ עין השלושה שבנגב. שם גם נולדנו אחי הבכור ואני. ערב מלחמת ששת הימים עזבו הוריי את הקיבוץ. המשפחה עברה לירושלים בחוסר כל אבל עם הרבה תקוה ואופטימיות. הוריי עבדו בשתי משרות כל אחד, למדו במקביל וגם גידלו אותנו. בבית לא נשמעו תלונות על המדינה, על זה שמגיע לנו ועל זה שמישהו קיפח אותנו. היה ברור שמסתכלים קדימה ולא לאחור.

כשהיה כמעט בן 50 החליט אבא שלי לצאת לדרך חדשה כיזם. היו לו משפחה ומשכנתא ומן הסתם גם הרבה חששות, אבל הוא החליט ועשה. אחי ואני הצענו לו את חסכונותינו (אחי חסך כקצין בצנחנים ואני בעבודות מזדמנות בחופשות מבית הספר) כדי לתמוך במיזם בימיו הראשונים. למיטב זכרוני הוא סירב להצעה. העסק צמח ושיגשג ופירנס את הוריי בכבוד, גם הרבה זמן אחרי שבניהם עזבו את הבית. כעשרים שנה לאחר הקמתו מכרו הוריי את המיזם שלהם. שלא במפתיע, שני הבנים שלהם עברו מסלול של יזמי היי-טק.

אתמול מלאו לאבי שמונים שנה. בין ההתרגשות והברכות שכחתי להודות לו על אחת המתנות הגדולות שהעניק לי: ראיית החיים האופטימית והאומץ ללכת בדרך בה אתה מאמין, עד הסוף. יש כאלה שנרשמים לקורסים ליזמות באוניברסיטה והולכים להרצאות על חשיבה חיובית. אני קיבלתי את כל זה בבית בו גדלתי. תודה רבה לך אבא, מזל טוב!

…

(פורסם ב"גלובס" – 20 יוני 2012)