היערכותה של חברת מודו להנפקה בבורסה בתל אביב עוררה, כצפוי, גל עכור של ביקורות קטלניות, מאמרים נוטפי ארס וכמובן גם טוקבקים שנונים וציניים, פרי עטם של אלמונים פחדנים, שאינם אמיצים מספיק להזדהות בשמם אבל כן מספיק גיבורים בעיני עצמם, כדי להתחרות ביניהם על דברי הלעג המכוערים ביותר.
אינני בעל מניות במודו, והצלחתה או – חלילה – כשלונה לא ישנו כלום בחשבון הבנק שלי. אבל כאזרח ישראלי יש לי כאן הרבה מה להרויח או להפסיד. רבות נכתב על מיעוטן של חברות גדולות בהיי-טק הישראלי. אנחנו מוכרים חברות מהר מדי, הקרנות (שכמובן תמיד אשמות בכל) לוחצות על אקזיט מהיר והיזמים מעדיפים לממש עכשיו מאשר לחכות לעתיד גדול יותר. אבל אחת לכמה זמן מופיעה חברה, שיש לה סיכוי להיות חברה גדולה. ומטבע הדברים זוהי חברה עם חזון שאפתני, שניצבת בפני סכנות אדירות ובפני אין סוף מכשולים. ומי שמוכן ללכת על חזון כזה עד הסוף הוא בהכרח אדם מיוחד. מישהו שאיננו מפחד מכישלון, שמוכן להתמודד עם כל אתגר אפשרי ולמרבה הצער, במציאות הישראלית, מוכן להתמודד גם עם לעג וציניות, מאפייני חוסר הפירגון במקומותינו.
בתפיסת העולם הלא מפרגנת שלנו, דב מורן ראוי לגינוי. הוא יזם שכבר הצליח בעבר, התעשר (שיתבייש לו!), מכר את החברה שלו (חצוף!) ובמקום לשבת בביתו בשקט, הוא העז ליזום חברה חדשה, עם חזון ענק ומאוד שאפתני. ולכן, אנחנו מבקרים אותו כבר מיום הקמת החברה, חוגגים כל מכשול שהחברה נתקלת בו, מאושרים מכך שלא הצליח לגייס מספיק כסף ומתפללים לכשלונו הקולוסאלי. ובנוסף, אנחנו טורחים לגמד את הצלחתו הקודמת. אוקיי, אז הוא הקים וניהל חברה שמכרה בלמעלה ממליארד דולר לשנה, מה הביג דיל? הוא הנפיק חברה ומכר אותה באקזיט ענק, נו באמת. הוא המציא קטגוריה חדשה בעולם הצרכנות האלקטרונית, בטח – זה בכלל לא הוא, הרי כשהמציאו את הדיסק-און-קי דב מורן בכלל היה בהפסקת צהרים ולכן, הצלחת ההמצאה הזו בכלל לא צריכה להיות משוייכת אליו, נכון?
הצלחתה של מודו משמעותה מקומות עבודה רבים, ייצוא של מאות מליוני דולרים וסוף סוף חברה ישראלית גדולה. וכשלונה של מודו, פירושו, מעבר לשמחת הלא מפרגנים, נפילתה של חברה שכוונה להיות מובילה עולמית ומעסיקה של אלפי עובדים.
ההשוואה לשי אגסי וחברת Better Place מתבקשת מאליה. עוד יזם שהצליח ובגיל צעיר היה כבר אדם עשיר ובכיר בהיי-טק העולמי. החזון של אגסי שאפתני אולי אפילו יותר מזה של דב מורן. ולכן הוא זוכה לאין סוף קיתונות של ביקורת. התיכנון שלו לקוי, הוא בונה מונופול, מה הוא בכלל מבין בעולם הרכב, ועוד ועוד. לא מזמן, בפורום MIT, אמר לי שי אגסי בנוכחות קהל, שלדעתו הטוקבקים נגדו הם בכלל קמפיינים מאורגנים של בעלי אינטרסים. אני חושב שהוא היה נחמד מדי איתנו, הישראלים. הוא עדייו לא הבין, או שבאדיבותו בחר להתעלם מכך שאנחנו שונאים את המצליחנים שלנו. כי אנחנו רוצים אותם בינוניים, לא עשירים ולא שאפתניים מדי. ושלא יטרידו אותנו עם חזון של חברה גדולה.
…
(פורסם ב"גלובס" – 7 נובמבר 2010)
5 תגובות
כל הכבוד לך, יזהר.
עם ישראל אכן זקוק ליותר פירגון וליותר הייטק ויזמות.
זה הכל חלק מן השנאה העצמית שלנו. זה הצלחה הגדולה ביותר של האנטישמיות הבינלאומית, לגרום לנו להצטרף לשונאינו. לשנוא את החלוצים שלנו אם גליל ואם בנגב אם ביהודה ואם בשומרון אם בתעשייה ואם במדע. אם זה בא עם שם יהודי-ישראלי, זה בטח נחות, לא שווה. אם זה בא עם שם אנגלי-גרמני-יפני זה בטח טוב. את ההצלחה שלנו למרות האנטישמיות העצמית אפשר ליחס רק לנס. שי אגסי יצליח כי הוא חושב מערכתית ופרטנית, ואיננו מנסה להמציא את הגלגל אלא רק לחבר את החלקים היימים למשהו מערכתי שעובד. נפרגן
אסביר את האנטגוניזם:
תאר לך שמייקל ג`ורדן מחליט לעזוב את הכדורסל ולעבור לכדורגל. הוא בא ואומר שכעת הוא ילמד את שחקני הכדורגל איך באמת צריך לשחק. בזכות שמו ופרסומו הוא מקבל הרבה כסף ומקום בהרכב הראשון של קבוצה חשובה, על חשבון שחקני דרג ב שלא מפורסמים כמוהו.
כעבור שנה, הוא נכשל ומתברר שהוא לא כזה להיט בכדורגל כמו שהוא היה בכדורסל.
הנמשל, מי שמבין בזיכרון פלאש לא בהכרח מבין ב SMARTPHONES , אלו תחומים אחרים לחלוטין. ועדיף היה אולי שהכסף ילך למי שכבר השקיע בתחום ולמד משהו ולא למודו, שזכתה בכסף רק בזכות הפרסום של בעליה.
בגדול, החובבנות שלו היתה בולטת מאד, ולו רק כי חברות כמו HP וגם HANDSPRING (שנרכשה ע"י PALM ) ניסו את רעיון הג`קטים , או מוטציה שלו, ונכשלו. ומאחר שהוא לא הזכיר זאת בשום מקום, נראה שהוא לא היה מודע לזה כלל.
אני חושב שאנחנו עם ששונא עשירים, מצליחנים, אנו עם קנאי וצר עין. אני מסכים איתך בנושא זה הרבה מעבר למס שפתיים, זוהי אחת הבעיות החברתיות בישראל.
אבל, העובדה שחלקנו צרי עין אין פירושה לעצום את העין השניה!
כאדם מפרגן, ביקורתי וענייני אני מוצא הרבה מאוד בעיות במודל של שי אגסי.
לא כי הוא מנסה משהו מהפכני, אלא כי יש כאן משהו מסריח שקבור מתחת לרעיון המרתק.
המשהו המסריח הזה מורכב משני חלקיקים:
משפחת עופר אחראית לחלקיק שגודלו נאמד ב200 מיליון דולר.
והחלקיק השני הוא הטעיית הציבור. אם תשקול היטב את כל הנתונים תבין שאין כאן חידוש, אלא גיבוב של גימיקים, שנועדו להסתיר את מטרת העסק האמיתית.
לא אחשוף את דעתי בעניין, עדיין לא בכל אופן, כי אני עדיין בודק את העובדות.
רק להבהיר את העניין
אני אדם פרטי ואינני כותב כי שילמו לי או ביקשו ממני. אני כותב כי אני רואה בבירור הטעייה, מניפולציה, ודמגוגיה בבטר פלייס, מתחילה ועד סוף. אין בסיס לרעיון, לביצוע, ואין לו הצדקה כלכלית או סביבתית. שקול את העובדות ואז תהיה חכם יותר.
הסגידה שאתה מבטא למצליחנים איננה במקומה כאן. כל מקרה לגופו. חברה שמנפיקה את עצמה לפי שווי של מיליארד דולר או קרוב לכך לפני פיתוח מערכת בילינג, רק על סמך רעיון מדליקה מנורה אדומה ענקית.
משהו כאן מסריח, והזמן יוכיח זאת.