סוף עונת הלהיטים

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
בשבוע שעבר הוקרן בארצות הברית הפרק האחרון בהחלט בסידרת הטלויזיה הותיקה ER ("חדר מיון"). אחרי חמש עשרה שנים (!) רצופות של דרמת בית חולים אפופה בדם, ניתוחים דחופים וסיפורים אנושיים מרגשים, נפרדת רשת NBC מאחד הלהיטים הגדולים שלה בכל הזמנים. מספר שיא של כ – 16.4 מליון איש צפו בפרק הסיום של הסידרה, שבין השאר מיצבה את ג'ורג' קלוני ככוכב על בין לאומי, עד כדי כך שהרשה לעצמו לעזוב אותה אחרי חמש השנים הראשונות. היום זה נראה אולי נוסטלגיה, אבל באותן שנים שודרו במקביל גם סדרות מפוארות אחרות, וביניהן "סיינפלד" ו"חברים", הזכורות לטוב.

לא בכדי ערכו ב NBC , ובערוצי המדיה השונים בארצות הברית, מסיבת פרידה נרגשת לרופאי ER. מעבר לפרידה מסידרה אהובה, היתה פה אמירה לגבי תקופה שמסתיימת בעולם הבידור הטלויזיוני. הסדרות היוקרתיות, שהיו במרכזה של מלחמת הרייטינג בין ערוצי הטלויזיה בארה"ב, מפנות את מקומן להפקות זולות בהרבה, הממוקדות בקהלים יותר מצומצמים ונלחמות בעקביות על מיקומן בתוך המסכים המרתקים את הצופים של היום, שיש להם חלופות רבות לצרוך תוכן ולצפות בו במדיות שונות.

על פי נתונים שפירסם השבועון TIME , בשנת 1963 צפו 55% מבתי האב בארה"ב בזמני השיא היומיים באחד מארבעת הערוצים הגדולים – NBC , CBS , ABC , או FOX . בימים בהן שודרה העונה הראשונה של ER, בין 1995 – 1994 , ירד המספר הזה ל 43% . היום, חמש עשרה שנים מאוחר יותר, הממוצע הוא 27% . השבועון פירסם גם את אחוזי הצפייה בכמה מהסדרות המוכרות ביותר בכל הזמנים: 67% מבתי האב צפו ב"אני אוהב את לוסי" בשנת 1953. בארצ'י בנקר, "הכל נשאר במשפחה", צפו 33% מבתי האב בשנת 1973. ב CSI צפו 16% בשנת 2003 וגם ב"כוכב נולד" האמריקני צפו בשנה שעברה 16% מבתי האב.

הנתונים האלה מורים על ירידה דרסטית בצפייה בטלויזיה ובסדרות שהיוו פעם מרכז תרבותי ונושא לשיחות סלון, אבל הם אינם מצביעים על כך שכתחליף אנחנו כיום קוראים יותר ספרים, או אולי פעילים יותר בספורט או בטיולים בחיק הטבע. להיפך, כולנו צמודים הרבה יותר מפעם למסכים. רק שהיום יש לנו הבחירה מול איזה מסך להרוס את בריאות העיניים שלנו ואיזו מדיה תשמש בייבי סיטר למוחנו המתנוון מול עודף היצע של תוכן ירוד, המגיע אלינו דרך האינטרנט, על גבי רשתות הסלולר, וגם דרך הטלויזיה.

יש פה נושא מעניין למחשבה: מה גרם למה? האם ההתנוונות שלנו, וחוסר הרצון שלנו להתעמק בתוכן טלויזיוני מתוחכם ומושקע, גרמו למפיקים להתכוונן אל המכנה המשותף הנמוך ביותר? או שמא פריצתן של טכנולוגיות המדיה הדיגיטאלית יצרה איום כל כך משמעותי על רשתות השידור המסורתיות, עד שלא היתה להן ברירה אלא לשנות את תפיסת העולם שלהן, ולהכנע לעובדה שהצרכן של היום מחליט בעצמו מה הוא רוצה לראות, מתי, ובאיזו מדיה?

כך או כך, הטכנולוגיה המודרנית, שנבנתה בעזרתן של אלפי חברות סטארט-אפ, מאפשרת שידורים ברזולוציה מדהימה, מותאמים אישית לטעמינו, בזמן שנוח לנו לצרוך אותם, ובמקום שנבחר. אולי אנחנו צורכים זבל, אבל לפחות אנחנו עושים זאת בכיף. תחשבו איזה מסכן היה ארצ'י בנקר, שהיה חייב להתיישב בכורסה הישנה שלו בכל פעם שרצה לראות חדשות.

(פורסם ב"גלובס – 12 אפריל 2009)

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.