ביום חמישי האחרון נכחנו בערב ההתרמה המרגש של אירגון "ידידות צהלה", מיסודו של רן פקר. טוביה צפיר, מירי מסיקה, בועז מעודה, דני רובס, ששי קשת, הגבעטרון ואחרים הופיעו בהתנדבות לכבוד אחד מהפרויקטים היפים ביותר למען קידום הנוער בישראל.
את הפרויקט הזה יזם רן פקר עם שובו לארץ משליחותו כקונסול ישראל בלוס אנג'לס. מתוך הכרה בכך שהחינוך הנו ערך אסטרטגי, בעל משמעות קיומית למדינת ישראל, הוא החל לעבוד עם קבוצה של ארבעה עשר בני נוער שסומנו תחת הקטגוריה של "נוער בסיכון" – כאלה שעלולים להיפלט מממערכת החינוך, שצה"ל איננו מעוניין לגייסם ושעתידם כמבוגרים מוכתב במידה רבה על ידי נקודות המוצא הבעייתיות האלו. הוא עבד עם בני הנוער האלה במשך ארבע שנים והביא אותם לידי שינוי בתפיסת עולמם עד כדי כך שהתגייסו לצה"ל, שירתו שירות צבאי מלא וחלקם אף הגיעו לדרגות פיקוד וקצונה.
לאור הצלחת הקבוצה הזו, החליט פקר להרחיב את המעגל. בחריצות ובנחישות, ותוך שימוש בכריזמה המפורסמת שלו, הוא הצליח לגייס למעלה ממאה מתנדבים ולשכפל את פעילות "צהלה" ברחבי הארץ. כולם עובדים בהתנדבות מלאה, ללא שכר כלשהו, בין שלוש לארבע שנים, ומלוים את בני הנוער האלה עד לגיוסם לצה"ל. כיום נמנים על תכנית "צהלה" ועל בוגריה למעלה מארבעת אלפים בני נוער. פקר, תא"ל במילואים, מבכירי הטייסים שידע חיל האויר, מקדיש את זמנו ומרצו בשנים האחרונות בהתנדבות לפרויקט "צהלה", המנוהל ממשרדים צנועים, שנתרמו לפרויקט על ידי קרן הההון סיכון "פיטנגו".
המתנדבים של "צהלה" מקנים לבני הנוער תכנים כגון אהבת הארץ והמדינה, לימוד ההסטוריה של ישראל, והיכרות קרובה עם צה"ל. מבני נוער "בסיכון" הם הופכים בהדרגה לאזרחים גאים, הקושרים את גורלם בגורל המדינה ומתגייסים לצה"ל. אחד הסיפורים המרגשים ששמעתי מרן פקר, היה זה של נער, שהצהיר שאין לו כל מחויבות למדינת ישראל ושאין לו שום כוונה לשרת בצה"ל. לאחר תהליך ארוך במסגרת "צהלה", השתתף הנער הזה במשלחת מטעם הפרויקט במחנות ההשמדה בגרמניה. בתום הסיור הוא ניגש אל פקר ואמר לו כשדמעות בעיניו, שהוא מבין עכשיו את החשיבות של מדינת ישראל והוא נשבע לשרת בצה"ל ולהגן על המדינה ככל שיוכל. ל"צהלה" יש הסכם עם אכ"א, שהנערים המשתתפים בפרויקט יזומנו לשרת בצה"ל, למרות שמחשבי לשכת הגיוס פולטים אותם אוטומטית. ככל הידוע, צה"ל איננו מצטער על קליטתם. רבים מהם מגיעים לתפקידים קרביים, חלקם הופכים למפקדים ולא מעט מהם, בנים ובנות, זכו לפרסים על הצטיינותם בתפקידיהם.
ומה הקשר להייטק, אתם עשויים לשאול. ובכן, אלפי הצעירים של "צהלה" נכנסים אל מעגל החיים האזרחיים במדינת ישראל, כשהם בוגרים גאים של שירות צבאי מלא, אך רבים מהם חסרים את התנאים המפנקים והנוחים שאיפשרו לעשרות אלפי העובדים בהיי-טק הישראלי ללמוד, להכשיר את עצמם ולהיקלט בענף. אולי זה נשמע יומרני, אבל אני יודע שבהייטק יש רבים שאיכפת להם, שחושבים גם הם על המחוייבות שלהם למדינה ושיש להם מוטיבציה גבוהה להירתם למשימות. אז אם יש לכם רעיון בנושא, אתם מוזמנים להעלות אותו. ואם אתם רוצים להיות אחד או אחת ממתנדבי "צהלה", תא"ל (מיל') רן פקר ואנשיו, ועימם בני נוער רבים ברחבי המדינה, ישמחו לשמוע מכם.
…
את הפרויקט הזה יזם רן פקר עם שובו לארץ משליחותו כקונסול ישראל בלוס אנג'לס. מתוך הכרה בכך שהחינוך הנו ערך אסטרטגי, בעל משמעות קיומית למדינת ישראל, הוא החל לעבוד עם קבוצה של ארבעה עשר בני נוער שסומנו תחת הקטגוריה של "נוער בסיכון" – כאלה שעלולים להיפלט מממערכת החינוך, שצה"ל איננו מעוניין לגייסם ושעתידם כמבוגרים מוכתב במידה רבה על ידי נקודות המוצא הבעייתיות האלו. הוא עבד עם בני הנוער האלה במשך ארבע שנים והביא אותם לידי שינוי בתפיסת עולמם עד כדי כך שהתגייסו לצה"ל, שירתו שירות צבאי מלא וחלקם אף הגיעו לדרגות פיקוד וקצונה.
לאור הצלחת הקבוצה הזו, החליט פקר להרחיב את המעגל. בחריצות ובנחישות, ותוך שימוש בכריזמה המפורסמת שלו, הוא הצליח לגייס למעלה ממאה מתנדבים ולשכפל את פעילות "צהלה" ברחבי הארץ. כולם עובדים בהתנדבות מלאה, ללא שכר כלשהו, בין שלוש לארבע שנים, ומלוים את בני הנוער האלה עד לגיוסם לצה"ל. כיום נמנים על תכנית "צהלה" ועל בוגריה למעלה מארבעת אלפים בני נוער. פקר, תא"ל במילואים, מבכירי הטייסים שידע חיל האויר, מקדיש את זמנו ומרצו בשנים האחרונות בהתנדבות לפרויקט "צהלה", המנוהל ממשרדים צנועים, שנתרמו לפרויקט על ידי קרן הההון סיכון "פיטנגו".
המתנדבים של "צהלה" מקנים לבני הנוער תכנים כגון אהבת הארץ והמדינה, לימוד ההסטוריה של ישראל, והיכרות קרובה עם צה"ל. מבני נוער "בסיכון" הם הופכים בהדרגה לאזרחים גאים, הקושרים את גורלם בגורל המדינה ומתגייסים לצה"ל. אחד הסיפורים המרגשים ששמעתי מרן פקר, היה זה של נער, שהצהיר שאין לו כל מחויבות למדינת ישראל ושאין לו שום כוונה לשרת בצה"ל. לאחר תהליך ארוך במסגרת "צהלה", השתתף הנער הזה במשלחת מטעם הפרויקט במחנות ההשמדה בגרמניה. בתום הסיור הוא ניגש אל פקר ואמר לו כשדמעות בעיניו, שהוא מבין עכשיו את החשיבות של מדינת ישראל והוא נשבע לשרת בצה"ל ולהגן על המדינה ככל שיוכל. ל"צהלה" יש הסכם עם אכ"א, שהנערים המשתתפים בפרויקט יזומנו לשרת בצה"ל, למרות שמחשבי לשכת הגיוס פולטים אותם אוטומטית. ככל הידוע, צה"ל איננו מצטער על קליטתם. רבים מהם מגיעים לתפקידים קרביים, חלקם הופכים למפקדים ולא מעט מהם, בנים ובנות, זכו לפרסים על הצטיינותם בתפקידיהם.
ומה הקשר להייטק, אתם עשויים לשאול. ובכן, אלפי הצעירים של "צהלה" נכנסים אל מעגל החיים האזרחיים במדינת ישראל, כשהם בוגרים גאים של שירות צבאי מלא, אך רבים מהם חסרים את התנאים המפנקים והנוחים שאיפשרו לעשרות אלפי העובדים בהיי-טק הישראלי ללמוד, להכשיר את עצמם ולהיקלט בענף. אולי זה נשמע יומרני, אבל אני יודע שבהייטק יש רבים שאיכפת להם, שחושבים גם הם על המחוייבות שלהם למדינה ושיש להם מוטיבציה גבוהה להירתם למשימות. אז אם יש לכם רעיון בנושא, אתם מוזמנים להעלות אותו. ואם אתם רוצים להיות אחד או אחת ממתנדבי "צהלה", תא"ל (מיל') רן פקר ואנשיו, ועימם בני נוער רבים ברחבי המדינה, ישמחו לשמוע מכם.
…
(פורסם ב"גלובס" – 14 יוני 2009)
