בן יקר שלי, מחרתיים חוזרים לספסל הלימודים. מחר בלילה נתכונן ביחד. נכין את הילקוט, נקרא סיפור, נלך לישון מוקדם יותר. ביום שלישי בבוקר נקום בזמן, אתה תלבש את חולצת התלבושת האחידה, נלך ביחד לבית הספר. נתרגש. אתה עולה לראשונה בחייך לכיתה ב'. אנחנו נלווה את צעיר ילדינו ליום הראשון בכיתה ב', בפעם הרביעית והאחרונה. עד לנכדים.
בשבוע שעבר סיפרת לי שאתה אוהב ללכת לבית ספר, ואתה כבר מחכה בקוצר רוח ליום שיתחילו הלימודים. חייכתי אליך. לא אמרתי לך, שבקרוב זה ייגמר. שאי אפשר שההרגשה המיוחדת הזו תימשך. אולי במקומות אחרים אבל לא אצלנו, במדינתנו הקטנה והיקרה. לא סיפרתי לך שאתה צועד אל אחת מהמערכות היותר מושפלות הקיימות בישראל. לא דיברנו על כך שבקריטריונים אוביקטיביים בין לאומיים אנחנו אולי קצת יותר ממדינה נחשלת בכל הקשור להשגינו האקדמיים. חסכתי ממך את התיאורים על תנאי ההעסקה המבזים של המורים בישראל. את העובדות המצמררות על האלימות בבתי הספר. על חוסר התמיכה של המערכת במורים שרוצים לשנות. על הרשלנות הפושעת של מי שנקראים "מנהיגינו", שבמשך שנים רבות נתנו ידם להידרדרות החינוך הציבורי במדינת ישראל.
חמוד שלי. את הצפיפות הבלתי נסבלת בכיתה אתה תלמד לשרוד. מהליכלוך וההזנחה כנראה תצליח להתעלם. לשירותים תימנע מללכת, ככל שתוכל. את האלימות כבר חוית בשנה שעברה, למרבה המזל ללא צלקות. נקווה שתעבור בשלום את השנה הזו. גם את כל השנים הבאות עד לסיום שנות לימודיך. בעצם, אין מה להתלונן, כי בישראל קצת יותר בטוח בתוך כותלי בית הספר מאשר סתם לטייל על שפת הים. אל תשכח את הוראות הבטיחות ששיננו בבית. אל תסתבך. אם מישהו מתנכל אליך תתרחק ממנו. אל תתקרב למקום שרבים בו. אין מה להתלונן אצל המורים. גם אם ירצו להרחיק ילד אלים מבית הספר, אין להם סמכות לעשות זאת. גם אם יעיזו, מערכת החינוך לא תגבה אותם. להיפך, הם עלולים לשלם מחיר אישי. לכן שוב, אל תסתבך. שמור על עצמך.
ילד גדול שלי. בזמן שתבלה את ימיך הראשונים בכיתה ב', אני – אבא – מוזמן להעביר שיעור באחד מבתי הספר התיכוניים בסביבה שלנו. אבא שלך הוא אחד ממאה ומשהו אנשים שהתבקשו להתנדב להעביר שיעור, על מנת להעלות את המודעות הציבורית בישראל לנושא החינוך. המטרה היא "לחשוף, לטפח ולחזק ערכים, כגון: השקעת מאמץ, התמדה, הצלחה, אחריות ותרומה לחברה", כך כתוב במכתב שהגיע מלשכת שר החינוך, ואבא כמובן התגייס בשמחה.
התלבטתי על מה לדבר והחלטתי, מה הפלא, להעביר שיעור על ההיי-טק הישראלי. אני הולך לדבר עם הנוער על יזמי ההיי-טק שלנו, שהשקיעו מאמץ, התמידו, הצליחו ויצרו פה תעשייה לתפארת. רבים מאוד מהם גם מגלים אחריות ותורמים לחברה. בדיוק כמו שמבקשים בלשכת השר. אני מאמין, שמהנערות והנערים האלה יצמחו לא רק יזמי היי-טק, אלא גם ובעיקר אנשים אמיצים שיחליטו לשנות את הדרך בה מתנהלים העניינים במדינה שלנו, כל אחד בתחומו. הם יצטרכו להתאמץ ולהתמיד ולגלות אחריות, אבל העתיד שלנו תלוי בהם וכשהם יגדלו הם יבינו את זה. הטובים והאמיצים שבהם יילכו להיות מורים ומחנכים ואז, ילדי, יום אחד כשתיקח אתה את ילדיך לכיתה ב', תוכל לכתוב להם מכתב הרבה יותר שמח.
בשבוע שעבר סיפרת לי שאתה אוהב ללכת לבית ספר, ואתה כבר מחכה בקוצר רוח ליום שיתחילו הלימודים. חייכתי אליך. לא אמרתי לך, שבקרוב זה ייגמר. שאי אפשר שההרגשה המיוחדת הזו תימשך. אולי במקומות אחרים אבל לא אצלנו, במדינתנו הקטנה והיקרה. לא סיפרתי לך שאתה צועד אל אחת מהמערכות היותר מושפלות הקיימות בישראל. לא דיברנו על כך שבקריטריונים אוביקטיביים בין לאומיים אנחנו אולי קצת יותר ממדינה נחשלת בכל הקשור להשגינו האקדמיים. חסכתי ממך את התיאורים על תנאי ההעסקה המבזים של המורים בישראל. את העובדות המצמררות על האלימות בבתי הספר. על חוסר התמיכה של המערכת במורים שרוצים לשנות. על הרשלנות הפושעת של מי שנקראים "מנהיגינו", שבמשך שנים רבות נתנו ידם להידרדרות החינוך הציבורי במדינת ישראל.
חמוד שלי. את הצפיפות הבלתי נסבלת בכיתה אתה תלמד לשרוד. מהליכלוך וההזנחה כנראה תצליח להתעלם. לשירותים תימנע מללכת, ככל שתוכל. את האלימות כבר חוית בשנה שעברה, למרבה המזל ללא צלקות. נקווה שתעבור בשלום את השנה הזו. גם את כל השנים הבאות עד לסיום שנות לימודיך. בעצם, אין מה להתלונן, כי בישראל קצת יותר בטוח בתוך כותלי בית הספר מאשר סתם לטייל על שפת הים. אל תשכח את הוראות הבטיחות ששיננו בבית. אל תסתבך. אם מישהו מתנכל אליך תתרחק ממנו. אל תתקרב למקום שרבים בו. אין מה להתלונן אצל המורים. גם אם ירצו להרחיק ילד אלים מבית הספר, אין להם סמכות לעשות זאת. גם אם יעיזו, מערכת החינוך לא תגבה אותם. להיפך, הם עלולים לשלם מחיר אישי. לכן שוב, אל תסתבך. שמור על עצמך.
ילד גדול שלי. בזמן שתבלה את ימיך הראשונים בכיתה ב', אני – אבא – מוזמן להעביר שיעור באחד מבתי הספר התיכוניים בסביבה שלנו. אבא שלך הוא אחד ממאה ומשהו אנשים שהתבקשו להתנדב להעביר שיעור, על מנת להעלות את המודעות הציבורית בישראל לנושא החינוך. המטרה היא "לחשוף, לטפח ולחזק ערכים, כגון: השקעת מאמץ, התמדה, הצלחה, אחריות ותרומה לחברה", כך כתוב במכתב שהגיע מלשכת שר החינוך, ואבא כמובן התגייס בשמחה.
התלבטתי על מה לדבר והחלטתי, מה הפלא, להעביר שיעור על ההיי-טק הישראלי. אני הולך לדבר עם הנוער על יזמי ההיי-טק שלנו, שהשקיעו מאמץ, התמידו, הצליחו ויצרו פה תעשייה לתפארת. רבים מאוד מהם גם מגלים אחריות ותורמים לחברה. בדיוק כמו שמבקשים בלשכת השר. אני מאמין, שמהנערות והנערים האלה יצמחו לא רק יזמי היי-טק, אלא גם ובעיקר אנשים אמיצים שיחליטו לשנות את הדרך בה מתנהלים העניינים במדינה שלנו, כל אחד בתחומו. הם יצטרכו להתאמץ ולהתמיד ולגלות אחריות, אבל העתיד שלנו תלוי בהם וכשהם יגדלו הם יבינו את זה. הטובים והאמיצים שבהם יילכו להיות מורים ומחנכים ואז, ילדי, יום אחד כשתיקח אתה את ילדיך לכיתה ב', תוכל לכתוב להם מכתב הרבה יותר שמח.
…
(פורסם ב"גלובס" – 30 אוגוסט 2009)
