מה בדיוק מצנזרים אצלנו?

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
ב 10 במאי 1977 הגיעו לשיאן ההכנות לחגיגות יום ירושלים והעשור לשיחרור העיר. ואולם, במהלך היום התפשטו בעיר שמועות עקשניות על אסון קשה בצה"ל. זה היה לפני 32 שנים – האינטרנט עוד לא היתה, הסלולרי עוד לא נחת אצלנו, ו CNN עוד לא הוקמה, אבל כל זה לא הפריע לידיעה הנוראית לחלחל: 44 לוחמי צנחנים ו 10 אנשי צוות אויר נהרגו בהתרסקות מסוק "יסעור" בזמן תרגיל בבקעת הירדן. לקראת ערב כבר בוטלו החגיגות המתוכננות לבמות הבידור. למרות שהידיעה על האסון נאסרה לפירסום על ידי הצנזורה עד למחרת היום, לא הצטרכנו לחכות למהדורות החדשות כדי להתבשר על "אסון הנ"ד".
32 שנים עברו מאז האסון ההוא ובשבועיים האחרונים קיבלנו שתי תזכורות לכך, שלפחות מבחינת הצנזורה הצבאית, כנראה שום דבר לא השתנה. נתחיל בחטיפה שלא היתה. ביום חמישי, לפני עשרה ימים, נתקעה חצי מדינה בפקקי תנועה אדירים באיזור המרכז. למרות האיפול שהטילה הצנזורה על הנושא, כל מי שרצה לדעת מהי הסיבה שהוא תקוע שעות בכבישים, יכול היה לקבל דיווח מהימן ביותר, באמצעות טכנולוגיות המאה ה – 21. בהיותי תקוע באחד מאותם פקקים מעצבנים, פשוט ביצעתי חיפוש ב"גוגל" על גבי הבלקברי הנאמן שלי סביב המלים "פקק תנועה באיזור המרכז" וקיבלתי אישור לשמועות שריחפו בכל מקום. לא מאתרים ישראליים, חלילה, אבל למקרה שהצנזור אינו יודע – האינטרנט פתוחה לכל ובמקרה כזה אתרים זרים מדווחים במהירות ופעמים רבות גם באמינות רבה. אני תוהה, מדוע היה צורך לצנזר את הידיעה על חטיפה אפשרית של חייל? ראשית, אם חלילה אירעה חטיפה, אולי עדיף להודיע לכל עם ישראל מה קרה, מהם פרטי הרכב החשוד והיכן נראה לאחרונה? שנית, מאחר שהמידע זמין ממילא, מדוע לא להניחו בפנינו בצורה מהימנה ולא להניח לנו להסתמך על אתרים זרים (ולעיתים עוינים)?
ועוד הערה בנושא. מכיוון שלמרבה הצער, נסיונות חטיפה עוד יקרו כאן בעתיד, זה הזמן להושיב ב 8200 מספר מתכנתים מוכשרים, ולדרוש מהם לייצר פתרון טכנולוגי, המאפשר לאתר את כל חיילי צה"ל באשר הם, תוך שעתיים. למפקדים ששייכים לדור הישן זה נשמע אולי פרויקט הזוי, אבל אני משוכנע שלקצין צעיר בן עשרים ומשהו ועוד מספר חיילים, זו תיראה משימה לגיטימית לחלוטין. חשש לחטיפת חייל? מישהו מוסמך לוחץ על מתג ומייד נעשה שימוש בטכנולוגיות קשר, אס-אמ-אס, טלפונים, אינטרנט, רשתות חברתיות (כן, בהחלט!) ועוד, ומערכת איסוף המידע נותנת בזמן אמיתי מידע אמין. ובמקרה של אותו יום חמישי מפורסם, גם משחררת את עם ישראל מפקקים מעצבנים ומדאגה מיותרת.
ובהמשך לפרשת החטיפה, ההחלטה התמוהה להטיל חיסיון על זהות הרמטכ"ל, "האישיות הצבאית הבכירה" ממנה נגנב כרטיס האשראי, מעלה סימני שאלה כבדים. חיפוש מהיר ב"גוגל", או לחליפין הסתמכות על מר שמועתי, וכל מי שרצה קרא באינטרנט את מה שהצנזורה ניסתה למנוע מאיתנו, ללא הצדקה. לא על ביטחון ישראל הגנו פרקליטי הצבא, אלא על כבודו של צה"ל, ששוב נרמס על ידי מפקדים רשלניים, שלא מנעו את הפאשלה המבישה הזו. אבל חשוב שבצה"ל יפנימו: אנחנו אולי עם של חפיפניקים, וכנראה גם איננו ממושמעים, אבל – אנחנו לא מטומטמים, ובעידן המודרני הזה אנחנו מצפים לקבל מידע אמין ומדויק ובזמן אמיתי. לתשומת ליבכם.
(פורסם ב"גלובס" – 23 אוגוסט 2009)

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.