לפעמים חלומות מתגשמים

ביום חמישי האחרון הייתי הצופה מספר 40,833,472 שצפה בקטע הוידיאו המהמם של סוזן בויל ביו-טיוב. אם במקרה אתם שייכים לקומץ קטן ומבויש של אנשים שעוד לא שמעו על בויל, הנה התמצית: סוזן בויל, רווקה, מובטלת, בת 47, מעיירה נידחת בסקוטלנד, הצליחה איכשהו להשתחל לתוכנית טלויזיה בריטית, המגלה אנשים בעלי כישרון, בסגנון "כוכב נולד". מול קהל של מאות צופים ציניים וספקנים, ובראשם סיימון קאוול, השופט הידוע בקשיחותו (מהתכנית American Idol), הכריזה בויל כי חלום חייה הוא להיות זמרת מקצועית. הצופים והשופטים הרשו לעצמם לצחוק בפה מלא. ואולם, אחרי שלוש דקות בהן שרה את "חלמתי חלום" מתוך המחזמר "עלובי החיים" והפגינה כישרון שירה מדהים, בויל נכנסה להסטוריה. הצופים הריעו לה ממושכות, רבים מהם מחו דמעה. השופטים בחרו בה פה אחד לשלב הבא בתחרות. הסיפור המרגש הזה הופץ כהרף עין דרך הרשתות החברתיות, מפייסבוק ועד טויטר וכל מה שביניהן. סוזן בויל הפכה לאייטם חדשותי מוביל ברחבי העולם. היום, חמישה עשר יום אחרי, בויל היא כוכבת בין לאומית. יש לה חוזה בדרך עם סוני, היא התראיינה בעשרות ערוצי שידור מובילים בעולם ו – כן – יש לה אפילו ערך משלה בויקיפדיה.

מעבר להתרגשותי האמיתית מסיפור הסינדרלה המודרני הזה, אני מזכיר אותו כאן כי הוא גם סימן לעולם החדש. בזכות הטכנולוגיה, הולך ומתמוטט אל מול עינינו עולם התוכן המסורתי, בו מו"לים אימתניים ואירגוני מדיה ענקיים שולטים במיון ובבחירה, בהפקה ובהפצה של התוכן אותו אנחנו צורכים. במשך דורות רבים היו אלה בעלי הממון, מאורגנים בחברות עסקיות דורסניות, שקבעו את הטעם הציבורי ואת העדפותינו בערוצי התוכן השונים. פעמים רבות הם קלעו לטעם ההמון ואולי אף עיצבו אותו, אך באותה מידה המציאות הזו הותירה רבים וטובים מחוץ למעגל הפופולריות, ובמקרים רבים – לא בצדק.

גם במקומותינו קיימת השליטה הזו ללא מיצרים של בעלי הכוח על מוצרי התרבות אותם אנו צורכים. קחו למשל את המאבק המשפטי של "הד ארצי" בהראל סקעת לפני כשנה. בהגנת החוק זכתה "הד ארצי" לאכוף איסור פאטתי על הזמר הצעיר והמוכשר הזה, שלא ליצור ולא לשיר עד שיתברר הסכסוך ביניהם בבית המשפט. זכור גם מאבקם של רמי וריטה קלינשטיין נגד חברת "הליקון", בטענה שעשקה אותם לאורך שנים. או למשל חששותיהם הכבדים של אומנים רבים עם ההודעה לא מזמן על קנייתה של "הד ארצי" על ידי NMC, מה שעלול ליצור קרטל פוטנציאלי, שימשיך לנגוס במעמדם ובשכרם ויביא להשתעבדותם המוחלטת. ועוד רבות הדוגמאות.

אך כמו שאמרנו, העולם הזה הולך ומשתנה בימים אלה ממש. שימו לב, אתם שם – שעדיין שולטים, באופן זמני בהחלט, בתוכן שאנחנו צורכים, או לפחות בחלק ממנו: אתם דינוזאורים, הלוחמים את קרב המאסף שלכם. אתם שולטים עדיין במסננת הטעם הקולקטיבי שלנו ומחליטים מה נקרא, לאיזו מוזיקה נאזין ובאיזה סרטים נצפה. אך יומכם קרוב, ולמעשה עבור מליוני אנשים ברחבי העולם, יומכם כבר תם. קרוב היום שבו כל מי שיש לו כישרון יגיע אל הקהל הרלונטי אליו, באשר הוא, ואף עורך מוזיקלי, ואף חברת מדיה לא ימנעו זאת מבעדו. אם קיימת רשימה של עשרת הדברים הגדולים שההיי-טק העניק לעולם, הרי שדמוקרטית התוכן, היא ללא ספק אחד מהם.

…

(פורסם ב"גלובס" – 26 באפריל 2009)