טלויזיה בשחור לבן

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
בין אירועי השנה, ניתן מקום מכובד לחגיגות הארבעים לטלויזיה הישראלית. הייתי ילד בן חמש כשפרצו שידורי הטלויזיה אל חיינו. למען האמת, אל בית משפחתי היא לא חדרה בשנותיה הראשונות. פשוט, לא יכולנו להרשות לעצמנו הוצאה כל כך משמעותית. אני זוכר את עצמי מסתכל בעיניים כלות על המכשיר המדהים הזה, שהחל לתפוס את מקומו המכובד במרכז הסלון של חברים מהגן ומבית הספר. אבי, איש גאה ומנומס, הנהיג משמעת קשוחה באשר לכמות השעות שהותרו לנו לביקור אצל שכנינו, בעלי המכשיר האגדי. לפיכך נדרשנו לבחור לעצמנו תוכנית אחת, בה הורשינו לצפות. אחי ואני בחרנו ב"מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". הורי בחרו – איך לא – ב"מבט לחדשות" בהנחייתו של חיים יבין.

ארבעים שנה מאוחר יותר, אשתי היקרה משוכנעת שהסיבה לכך שביתנו נראה כחנות ממכר בינונית למכשירי טלויזיה, נובעת מתסביכי הילדות שלי. כמות ממירי הכבלים בביתנו יוצרת מצב, שאם ממש – אבל ממש – חפצה נפשם של ילדי היקרים לצפות בו זמנית בכל הערוצים דוברי העברית, ובאותו זמן גם לצפות בכל ערוצי הספורט השונים הקיימים, לפחות במובן הטכני לא תהיה להם שום בעייה. במובן הטכני, כי בגלל קשיחותם הידועה של הורי ילדי, הרי שגם מסך טלויזיה אחד היה מספיק כדי להיענות למכסת השעות הדלה, המותרת לצפייה בביתם הסגפני.

כצרכנית כפייתית של טכנולוגיות מולטימדיה למיניהן, נראה לי שמשפחתי היקרה הנה מועמדת טבעית לניסויי ה"ביטא" של כל אותם חידושים והמצאות, שנועדו לשרת את הבית הדיגיטלי המודרני. מעניין, שרבים מהחידושים האלו מפותחים על ידי חברות סטארט-אפ רבות כאן, בארצנו. מטכנולוגיות לממירים, דרך טלויזית אינטרנט, והמשך בסטנדרטים חדשים להפצת מולטימדיה, ובנוסף שידורי וידאו אלחוטיים באיכות גבוהה, ומרכזי שליטה ובקרה למיניהם. אם נאחד את כל הסטארט-אפים האלה תחת קורת גג אחת, הרי שנקבל חברה מרשימה, הנותנת מענה שלם וכולל לבית הדיגיטלי המודרני, באשר הוא.

על סמך חברות שראיתי כאן בארץ, ואם נתחשב גם בתרומתו הצנועה הצפוייה של העולם מחוץ לישראל לתחום זה, ניתן להניח, שבעוד זמן לא רב ייראה עולם המולטימדיה שונה מאוד ממה שהוא היום. אפשרויות הצפייה, הנוחות, האיכות, ושילובם של כל אלה במכשירים שונים, מטלויזיה דרך מחשב ועד טלפון סלולרי וגאדג'טים שונים, יהיו פשוט חויה מעולם אחר. די אם נזכור שלפני מספר עשורים צפינו בערוץ אחד, בשחור לבן, ללא שלט, ובסיועה של אנטנה (למי שלא מכיר – מעין חתיכת מתכת מחודדת, המחוברת לטלויזיה דרך כבל לבן ומוזר, ושצריך לצוות על הילד הקטן להחזיק בה ביד חשופה על מנת לשפר את איכות הקליטה), כדי להבין את עוצמת השינויים, שעוד נוכל לעבור בעתיד הנראה לעין.

אבל, הנה נקודה למחשבה: כל השיכלולים האלה, האיכות המדהימה של השידורים, הנוחות הבלתי נסבלת של הצפייה בהם בכל זמן, בכל מקום, ובכל מכשיר, לא משנים את העובדה, כי רמת התוכן המשודר אינה מתקדמת באותו קצב. להיפך, בימים שבהם כל דרדק נהיה כוכב עליון, כל תכנית ריאליטי הופכת למרכז חיינו, והפירסומות הופכות להיות מטרה בפני עצמה, אני אישית מוכן לוותר על כמה פיקסלים בחדות המסך תמורת תוכן משופר יותר. או במילים אחרות – הלאה "הישרדות", הבוז ל"האח הגדול", קדימה "זהו זה", יחי "חדוה ואני"!


(פורסם ב"גלובס" – 14 דצמבר 2008)

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.