לאחר שבעים ושתיים שעות של עבודה מאומצת מסביב לשעון, הצליחו מומחי המחשבים של הבנק לייצב את מערכות התקשורת ולהתגבר על התקלה במחשב המרכזי. ביום שלישי בערב, כשהוא צרוד, לא מגולח ועיגולים שחורים מסביב לעיניו, הורה סמנכ"ל המיחשוב של הבנק על חזרה לנוהל עבודה רגיל. אתר האינטרנט נפתח מחדש ואלפי מסופים בסניפים החלו לעבוד. הוראות נשלחו לסניפי הבנק ברחבי הארץ להרחיב את שעות הפתיחה שלהם בימים הקרובים ולבטל זמנית את גביית העמלות.
ואולם, דקות ספורות לאחר מכן, החלו להגיע שיחות טלפון מבוהלות. לקוחות שהתחברו לאתר האינטרנט גילו לתדהמתם, כי הפקדותיהם בחשבונות השונים של הבנק הצטמצמו לכדי מאית מערכם. בדיקה מהירה הראתה שאכן, מסיבה לא ברורה נמחקו שני אפסים מכל חשבונות הלקוחות. כך קרה גם להונו העצמי של הבנק. הנהלת הבנק נקראה לישיבת חירום מיידית. נציגי בנק ישראל הוזמנו לדיון. במקביל נמסרה הודעה למשטרה ולמשרד האוצר. כל רשתות הרדיו והטלויזיה הפסיקו את שידוריהן הרגילים והחלו לדווח ממוקדים שונים ברחבי הארץ.
בעוד הנהלת הבנק מקיימת את ישיבתה המיוחדת פירסמו כלי התקשורת כי בבנק המתחרה, השני בגודלו במדינה, אירעה תקלת תקשורת דומה לזו שגרמה למהומה הנוכחית. גם הבנק הזה הפעיל את תוכנית החירום שלו ונערך לכל תרחיש אפשרי.
ביום רביעי בבוקר השתרכו תורים ארוכים מול סניפי הבנק. עשרות אלפי אנשים הגיעו על מנת למשוך את כל כספם מחשבונותיהם השונים, על מנת למנוע את מחיקת הפקדותיהם, כפי שקרה בבנק הראשון. לקראת הצהרים, עם התפשטותה של הידיעה על נפילת מערכות התקשורת בעוד שני בנקים, החלה נהירה היסטרית של מליוני אנשים אל אלפי סניפי בנקים ברחבי הארץ. לקוחות עסקיים השתמשו בערוצים הישירים העומדים לרשותם על מנת למשוך את הפקדותיהן של עשרות אלפי חברות. למרות הודעות הרגעה מלאכותיות של שר האוצר ונגיד בנק ישראל, היה ברור שהציבור במדינה, כמו גם המערכות הפיננסיות השונות, איבדו את אמונם בבנקים.
ביום רביעי בערב הודיע הבנק השני בגודלו במדינה על סגירתו הזמנית, לאור מצב של חוסר נזילות ואי יכולת להיענות לדרישות ההמוניות למשיכת כספים. עד ליום חמישי בצהרים הצטרפו אליו כל הבנקים האחרים. המערכת הבנקאית בישראל השתתקה לחלוטין. מאות אלפי אנשים הצטופפו ברחובות. סניפי בנקים במקומות שונים נפרצו והועלו באש. צמתים מרכזיים בערים הגדולות נחסמו לתנועה. הבורסה בתל-אביב קרסה ונסגרה למסחר עד להודעה חדשה. ממשלת ישראל התכנסה לסידרת דיונים סוערים תחת אבטחה כבדה, אי שם באתר סודי ומרוחק.
בדירת סטודיו קטנה בצפון תל אביב ישבו שני תכנתים בשנות העשרים לחייהם, לעסו פיצה מול מסכי הטלויזיה והמחשבים, וצפו בדיווחים הישירים מהשטח. "תגיד", שאל תכנת א' את תכנת ב' ולגם מבקבוק הבירה שבידו, "נראה לך שעכשיו הם יאמינו לנו בקרנות ההון סיכון, שבמוסדות הפיננסיים יש צורך במערכת אבטחה כמו זו שפיתחנו? וחוץ מזה, לא נראה לך שאולי הגזמנו קצת, שהיינו צריכים מכסימום לחלק ב – 2 , במקום לחלק ב 100 ?"
…
פורסם ב"גלובס" – 30 נובמבר 2008)
