יש מספר מאפיינים למנכ"ל בלתי מנוסה, בתחילת דרכו כמנהל חברת סטארט-אפ. במיוחד לאחר זכייה בפרס כזה או אחר. לפעמים הוא חושב, המנכ"ל הצעיר, שבזכות הטכנולוגיה המדהימה שברשותו יש לו כוח בלתי מוגבל. לעיתים הוא טועה בהערכת העוצמה של הכסף העומד לרשותו. מנכ"לים צעירים מסתערים בשצף קצף על השוק ומנסים לכבוש את העולם בהתלהבותם הרבה ובקסמם האישי. פעמים רבות השוק מריע להם והלקוחות עומדים נפעמים. זה גורם לעוד יותר בלבול, לעוד מאמצים בלתי ממוקדים. ההתפרשות על יותר מדי חזיתות גורמת לאובדן הפוקוס, לבזבוז משאבים. לפעמים כשמתפקחים מהחלום כבר מאוחר מדי לבצע תפנית אמיתית. לעיתים, בעזרת תמיכה מסיבית של משקיעים ובעלי מניות, ועם הרבה מזל, מצליחים להתאושש מהטעות. אבל פעמים רבות המנכ"ל משלם בראשו על טעויות העבר ומחליפו הוא זה שיוציא את העגלה מהבוץ.
ברק אובמה, הנשיא ה 44 של ארצות הברית, מנהל מערכת הרבה יותר מורכבת מחברת סטארט-אפ. אבל, במובנים רבים הוא מזכיר בהתנהלותו את המנכ"ל הצעיר שלנו. הוא מסתער על הרבה מטרות, כל אחת מהן משמעותית והרת גורל. הוא מטיל אל תוך המערכה את יוקרתו האישית, את המרץ והאנרגיה הסוחפים שלו, את שלל היועצים ואנשי המקצוע שלו, שהם מהטובים בעולם, ובנוסף – אין סוף כסף, וכמובן את כל המערכות האדירות הבונות את העוצמה האמריקנית. ובכל אלה הוא משתמש כדי ליצור דיאלוג חדש עם רוסיה ועם העולם הערבי, כדי להציע תוכנית ביטוח בריאות מהפכנית לאזרחי ארצות הברית, כדי להידבר עם האיראנים, כדי להילחם באפגניסטאן, לטפל בצפון קוריאה, לתקן את הכישלון בעיראק, לאושש את הכלכלה האמריקנית, ועוד ועוד.
והדוגמה האחרונה – הניסיון האומלל לשכנע את הועד האולימפי הבינלאומי לקיים את המשחקים האולימפיים של שנת 2016 בשיקגו. אם לנסות להקביל את הנסיעה המיותרת של אובמה לקופנהאגן אל מנכ"ל חברת ההיי-טק שלנו, דמיינו לכם את תגובת הדירקטוריון של חברה המייצרת מוצרי תקשורת כלשהם, אילו היה מנכ"ל החברה מקדיש זמן ומשאבים על מנת לשכנע את איגוד מגדלי הפרחים הבינלאומי לקיים את התערוכה הענקית הבאה שלו בישראל. דווקא הדוגמה של הכישלון האולימפי, בהיותה בסופו של דבר זניחה וחסרת משמעות אסטרטגית, יכולה אולי להצביע על מאפיין מרכזי לתפישתו של נשיא ארצות הברית: הוא חושב שהוא כל יכול, הוא מתיימר לדעת יותר מאחרים, הוא מציע פתרונות דרמטיים, מקוריים ושונים לבעיות קשות וסבוכות, הוא לוקח סיכונים שרק ההסטוריה תוכל לשפוט את משמעותם האמיתית.
הייתי מצדיע למנכ"ל סטארט-אפ, שהיה מעז כל כך הרבה ומוכן להקריב את ראשו ויוקרתו על מזבח התעוזה והיוזמה. גם במקרה של נשיא ארצות הברית אני מלא הערכה וכבוד. אבל מדי פעם מתגנבים לליבי חששות: מנכ"ל הסטארט-אפ, אם יטעה – יילך הביתה ומשקיעיו יקוננו על כמה מליוני דולרים שירדו לטמיון. אבל נשיא ארצות הברית, מה אם הוא טועה?
