הנהלה משובחת

השקענו בחברה לפני שנה, ועכשיו היא יוצאת לסבב גיוס כספים נוסף. זוהי העסקה החמה של השנה, וברור שהמשקיעים יעמדו בתור. האסטרטגיה תהיה לבחור מתוכם את השותפים המתאימים ביותר, אלה שהם עד כדי כך מיואשים, עד שיהיו מוכנים לשלם כל סכום, ובכל מחיר. אני נכנס למשרד ומוצא פתק, שבזמן שהתבטלתי (אני צריך לדבר עם דיקלה, שתפסיק להתייחס בזילזול אל הארוחות העסקיות שלי) חיפשה אותי אביבית, מנהלת ההשקעות הנמרצת של קרן הון סיכון מובילה וידועה. אחרי ברכות מקובלות (הם אחרי עוד אקזיט מדהים, לעזאזל), היא פותחת בקשיחות.

"או-קיי, תקשיב. נפגשנו מספר פעמים עם החברה הזו שלכם, והאמת היא שכל העסק גבולי מבחינתנו."
"אני מאזין בקשב" אני אומר ביראת כבוד.
"אז ככה: טכנולוגיה בסדר, שוק מעניין, כמה התחלות זניחות עם לקוחות, אבל הכל די ראשוני. ברור לחלוטין שהשקעתם באופן חובבני ולא בדקתם כנדרש. עכשיו אתם תקועים בבוץ. כשותפים טובים אנחנו מוכנים כמובן לעזור, אבל שיהיה ברור – אנחנו מדברים על "דאון-ראונד" וכנראה גם מחיקתכם המוחלטת. אנחנו אוהבים להיות הוגנים, כידוע לך." אין טעם להגיב, ולכן אני שומר על זכות השתיקה.
"אבל איפה שיש לי בעייה קשה, זה הנהלת החברה. לא ברור לי איך מתגברים על זה", אביבית נאנחת.
"את יכולה לפרט?" אני מבקש, והיא ממשיכה בדרמטיות. "נתחיל במנכ"ל. זהו הסטארט-אפ השלישי שלו, את הראשון מכר במאתיים מיליון דולר ובהחזר של פי עשרים למשקיעיו. את השני לקח לאיי-פי-או וניהל ברווחיות ובהכנסות עולות במשך עשרים רבעונים."
"והבעייה?" אני שואל, כשהיא עוצרת בפאוזה אומנותית.
"ערכתי מחקר מעמיק וגיליתי שברבעון התשיעי, שבו נפלו התאומים בניו-יורק, החברה לא הכפילה כמנהגה את רווחיה. זהו סימן לחולשה, העלולה להשפיע גם בעתיד."
"בואי נעבור למנהל הפיתוח, מה חשבתם עליו?" אני מנסה להתחמק.
"ממש לא מתלהבת. זהו הסטארט-אפ החמישי שלו, וכל הקודמים נמכרו בהחזרים מרשימים. מוצריו זכו תמיד לפרסים. אבל, שים לב – מצאתי שלפני שבע שנים, בסטארט-אפ השני, היה איחור של שלושה ימים בשיחרור גירסה 4.0 של המוצר. זהו סימן מדאיג ביותר, כמובן, וכל משקיע בר דעת יתייחס לכך."
"אין לי מה לומר כדי להתנצל על שטחיות הבדיקות שלנו" אני מנסה להצטדק.
"חכה, חכה, עוד לא דיברנו על סמנכ"ל הכספים" היא אומרת בטון מאיים, ומייד מוסיפה: "היה חמש פעמים סמנכ"ל כספים, לקח חברות מההתחלה ועד להנפקתן, מנוסה מאוד עם וול-סטריט ומקושר אל קרנות ההון סיכון המובילות בעולם."
"אני לא מבין", אני אומר, ואביבית מסבירה: "חמור ביותר, והסיבה היא, שעם סמנכ"ל כספים שכזה לא נוכל להסתיר בחוזי ההשקעה תנאים פתלתלים שאיש לא יגלה. לא נוכל להתחכם עם סעיפים נלוזים, שאכזריותם כלפי החברה ומייסדיה תתגלה רק ביום האקזיט. לא נוכל ליישם את נסיוננו הרב לטובתנו המוחלטת ולרעת היזמים. האמת, ככל שאני יותר חושבת על זה, נראה לי שאנחנו יורדים מהעיסקה הזו."
"זה בסדר" אני מנחם אותה, "מאחר שבדיוק היום קיבלנו טרמ-שיטס מג'נסיס, ג'מיני, אוורגרין וקליינר, אין צורך שתתעייפי יותר מדי בעניין שלנו."
"חכה רגע על הקו" היא מצווה עלי בקשיחות," מייד אני מעבירה פה החלטה של השותפות, הם במילא חבורת עצלנים חסרי אחריות ואני היחידה, שעל פיה יישק דבר כאן. תן לי עשר דקות ואנחנו נותנים לכם טרמ-שיט מנצח. כמה אמרת הפרה-מני שאתם רוצים?"
…
(פורסם ב"גלובס" – 15 יוני 2008)